מושלם, ללא פגם, האמנם? - שיר השירים ד' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסביי ת.פרסום: 03/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר משלי, שעל פי המסורת מיוחס, כמו שיר השירים, למלך שלמה, מסתיים בפסוקים (משלי לא):
ל) שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
לא) תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

בפרק שלנו, מתואר בפרוטרוט מהו אותו שקר:
העיניים שלו יפות כעיני יונים,
השער שלו גולש כמו עדר כבשים הגולשות מהר גלעד:
א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד

השיניים שלו מסודרות כעדר כבשים שזה עתה סיימו רחצה ושתייה באגם. כולן נקיות ואף אחת מהן אינה בודדה. 
ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם

השפתיים שלו כמו חוט שני והדיבור היוצא מהן נאה הוא.
והרקה שלו נאה ומרגשת פלח רמון.
ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ

והצוואר, הו הצוואר. ממש מגדל דויד הבנוי לתלפיות.
ועל המגדל תלויה שרשרת המקשטת את הצוואר כשלטי גיבורים על המגדל.
ד) כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים

והשדיים – כמו זוג עפרים תאומים הרועים באחו בין שושנים.
ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים

כל כך מרגשת ויפה.
כל כך הרבה "הבל ושקר".
והצופה הולך לנוח מהיופי הזה על הר בשמים ממנו הוא יכול להסתכל עלייך מרחוק ולראות שאת מושלמת. ללא שום פגם.
ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים--אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. 
ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ.
-----
בואי איתי כלתי. בואי מארץ הלבנון, עלי על הר החרמון ומשם הביטי על הנוף.
ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים

לבבי אותי כלתי.
(כמו תמר שליבבה לביבות לאמנון בטכס גילוי העריות בבית המלך דויד).
כל כך יפה את, הריח הנפלא שלך, הדבש הנוטף משפתייך.
פשוט גוש יופי ופיתוי של כל החושים.
ט) לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ
י) מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים
יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.

וכל זה, כל היופי הזה, נעול.
כמ גן נעול.
כמו מעיין נעול.
והאמת שזה "לא כל כך נעים לראות גן נעול".
יב) גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם
טו) מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן

אבל הגן ייפתח עבור האחד האהוב, שיבוא ויאכל את פירות הגן המושלם.
טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו;
יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
-----
יש כאן לכאורה שירת הלל ושבח לאישה אהובה.
מעלותיה רבות וממוקדות כמעט כולן במראה ובחושים (ריח, טעם).
אישה מושלמת שאין בה שום פגם.
האם היא חכמה?
האם היא עושה עוד משהו חוץ מלהיות יפה?
האם היא כל כולה עשויה בשביל דודה שיבור ויאכל את פירותי?

ואולי לא מדובר כלל על אישה?

אולי זה משהו אחר.
משהו בלתי מושג.
משהו לא אנושי ולכן גם לא מושג.
משהו שהוא אידאל. חזון.

אני חושב שאני מתחיל להבין במה מדובר.