ההחמצה - שיר השירים ה' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור יונה ארזי (בתכנת PAINTER) ת.פרסום: 04/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

משאת הנפש, האהוב הבלתי מושג, מגיע לפתח הגן הנעול מהפרק הקודם:
א) בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה--אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.

והמושלמת מהפרק הקודם, זו החולמת חלומות על משאת נפש בלתי מושגת, יושנת.
ומתוך שנתה, היא שומעת את משאת הנפש דופקת על שער הגן.
היא רעננה משאת הנפש.
היא מביאה איתה שחר חדש. שערה מלא טל ורסיסי לילה.
ב) אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה

אבל השינה חזקה. הגוף מתעצל לקום. הגוף המושלם אינו מוכן לוותר על השינה הטובה. צריך לצאת מהמיטה, להתלבש, ללכלך את הרגלים. 
עזוב. תן לישון. תבוא עוד שעה!
ג) פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם

אבל האהוב לא מוותר והוא שולח את ידו בניסיון לפתוח את שער הגן בעצמו
ד) דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו

עד כאן.
האהובה קמה.
מתעוררת מהחלום.
ומגלה להפתעתה, שמשאת הנפש עזבה. 
חלף הרגע והמפגש נמנע
ה) קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל
ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי

ושוב חוזר חלום הבלהות של הריצה והחיפוש בעיר אחרי האהוב החמקמק:
ז) מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת

והפעם, שומרי העיר אינם עדינים כמו בחלום הקודם.
הם אוחזים באישה בכוח, מכים אותה ופוצעים אותה.
ובייאושה היא שוב פונה לחברותיה, בנות ירושלים, המלוות את חלומותיה בבקשה: אם תראו את משאת נפשי הגידו לו שחולת אהבה אני.
ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי

ואיך נדע מיהו אותו אהוב, שואלות החברות:
ט) מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים: מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ

והיא נותנת בו סימנים: 
הוא נקי, אדום (רמז אולי לשושלת דויד אדום השיער...), בולט מעל כל האחרים, ראשו כמו כתם זהב ושערו מתותלת ושחור, עיניו כיונים (כמובן), לחייו כמו ערוגות בושם, שפתיו כשושנים, ידיו גלילי זהב, ועוד ועוד.
או בקיצור – בחור כארז והוא כולו ממתקים ומחמדים:
טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי פָז; מַרְאֵהוּ, כַּלְּבָנוֹן--בָּחוּר, כָּאֲרָזִים
טז) חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

------
שוב המפגש בין האישה לגבר לא מתממש.
השאיפות, משאת הנפש, החלומות, לא מתגשמות.

ניראה כאילו אדם התלוי בהגשמת עצמו במישהו אחר, צפוי לאכזבה.
גם בלי תלות כזו, קשה מאוד להגיע למימוש עצמי.