מסע קטן בעקבות תרצה - שיר השירים ו' |דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 07/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם; אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.

 מסע טקסטואלי מתחיל בדרך כלל בבחירת מילה והליכה בעקבותיה בשבילים שחרצה על פני התרבות. כי תרבות היא גם מסען של מילים דרך משמעויותיהן השונות והמגוונות.

תִּרְצָה הייתה עיר כנענית ולאחר מכן ארצישראלית. ואפילו שימשה במשך תקופה מסוימת כבירת ממלכת ישראל. תרצה זוהתה על ידי ויליאם אולברייט בתל אל-פארעה. 

במקרה הזה שיר השירים מתפקד כסוג של דבק פוליטי המחבר בין שתי ערי בירה ישראליות. ומה שרק חסר לפלסטינים, שעכשיו לאחר שמרכז הליכוד הכריז על סיפוח השטחים הכבושים, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יכיר גם בה כבירת ישראל.

תרצה היא גם תרצה מינץ, הנושאת על כתפיה השחוחות את "בדמי ימיה" סיפרו הקשה של ש"י עגנון, המתחילה את סיפורה במילים "בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה". 

 את סיפורה מסיימת תרצה במילים: "כלו זכרונות תרצה".  ואז היא מוסיפה: "בחדרי בלילות בעשות אישי את מלאכתו ואירא פן אפריע אותו ממעשהו ואשב בדד ואכתוב את זכרונותי. יש אשר אמרתי על מה כתבתי את זכרונותי, מה החדשות אשר ראיתי ומה הדברים אשר יש עמי להודיע אחרי? ואומר על אשר אמצא מרגוע בכתבי, ואכתוב ככל הכתוב בספר הזה."

ש"י עגנון, שהיה אולי הסופר העברי המחובר יותר מכולם לתנ"ך ולמקורות בעת החדשה ושהסיפורים שלו הם אניגמה צופנת סוד השמור לזה שיפענח אותו, קושר כדרכו ברמז, את בדמי ימיה לשיר השירים. על לאה מינץ אימה של תרצה ועל בעלה הוא כותב ש"שמאלו תחת ראשו וימינו בימינה". זוהי פרפרזה על הכתוב בשיר השירים "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים, פרק ב`פסוק ו`).

עמוס עוז, שכמו תרצה התייתם מאמו בנעוריו, כותב: "מיום שגיליתי את `בדמי ימיה`, בהיותי כבן חמש-עשרה, השוויתי את עצמי לתרצה. בספר `מתחילים סיפור` כתבתי קצת על תרצה וקצת, בעקיפין, גם על הילד שהייתי בסוף ימי חייה של אמי".

נְווה תִּרְצָה הוא גם בית סוהר לנשים, היחיד מסוגו בישראל, אשר מופעל על ידי שירות בתי הסוהר. בית הסוהר, ברמת ביטחון מרבית, מיועד לשכן 229 אסירות ועצירות. והוא קרוי ע"ש תרצה בת צלפחד, שיחד עם אחיותיה זכתה בנחלה בארץ ישראל.

מסענו הקצר בא בזאת אל סופו. ראשית כי הדף בא אל קיצו, וגם כי צריך לקום ולהתגבר כארי לעבודת הבוראת לחם מהארץ. התחלנו בתרצה עיר כנענית, עברנו לנשיא טראמפ ולעמוס עוז וסיימנו בנווה תרצה. כי גם בתי כלא הם היום סוג של נחלה במדינת ישראל.

ומה עוד, אם בכלל, צריך לבקש לעצמו רוכל תרבות המחזר על פתחיה של התרבות העברית שלפעמים גם פותחת למענו דלת. שיכנס, ירווה את צימאונו וילך אל דרכו הקשה והמפרכת.