אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי - שיר השירים ו' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר .התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 07/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ. דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים

פסוק זה זכה לשני לחנים. האחד של רן אלירן והשני של גיל אלדמע.

וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.

ליקוט השושנים מופיע בשירו של ביאליק "אחותי כלה", הגדוש בשיר השירים - וַאֲלַקְּטָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים. השיר נכתב ב-1905 וזכה לשני לחנים, האחד של פאול בן חיים, והשני, המוכר יותר, של נעמי שמר. הלחן שומר על ההברה האשכנזית, המלעילית, שבה נכתב השיר.

קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,
קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –
בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:
מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי
נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,
נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל בֵּיתִי.

מִן הַבֹּקֶר שׁוֹמְרִים סִפֵּךְ
זָהֳרֵי גִיל, זָהֳרֵי גִיל,
נוֹשְׁקִים מְזוּזוֹת פְּתָחָיִךְ;
צְאִי אֲלֵיהֶם, תַּמָּה, בָּרָה,
וּשְׁטָפוּךְ וְחִדְּשׁוּךְ,
וְהִקְרִינוּ אֶת עֵינָיִךְ.

עָבַר חֶסֶד אֵל בָּאָרֶץ
עַל כְּנַף אוֹר, עַל כְּנַף אוֹר –
וּבַפְּלָגִים נָפְלָה רִנָּה:
לִבְלְבוּ בַגָּן הָעֵצִים,
אָבִיב בָּא! אָבִיב בָּא!
הַדֻּבְדִּבְנִיָּה הִלְבִּינָה.

גַּם בַּלֵּב שָׁב וַיְחִי
פֶּרַח דּוֹדַי, נָתַן רֵיחוֹ –
צְאִי בָרְכִיהוּ בַּאֲבִיבֵךְ;
אַף אֲנִי, אַף אֲנִי
אֶת אֲבִיבִי בָּךְ אַשְׁכִּינָה
וַאֲבָרְכֵךְ וַאֲנִיבֵךְ.

עוֹטָה אוֹר, שִׂמְלַת צְחוֹר,
וּבְצַמָּתֵךְ קִשּׁוּר תְּכֵלֶת,
צְאִי אֵלַי כְּחֶזְיוֹן רוּחַ!
וְנָהַרְתְּ, וְשָׂחַקְתְּ,
וִיהִי שְׂחוֹקֵךְ מָלֵא חֵן,
וִיהִי רֵיחֵךְ כַּתַּפּוּחַ.

יַחְדָּו נַפְלִיג אֶל הַשָּׂדֶה
וְאֶל הָהָר וְאֶל הַגָּיְא,
וַאֲלַקְּטָה שָׁם זִכְרִיּוֹת;
אָסֹף אֶאֱסֹף פְּנִינֵי טָל,
פְּנִינֵי טָל –
אֶל צַוָּארֵךְ מַרְגָּלִיּוֹת.

אָסֹף אֶאֱסֹף קַרְנֵי אוֹר,
קַרְנֵי אוֹר,
וַאֲלַקְּטָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים;
אֶעֱנֹד מִצְחֵךְ צִיצֵי זִיו,
צְפִירוֹת זָהָב, זֵרֵי פָז,
וְאֶקְשֹׁר לְרֹאשֵׁךְ כְּתָרִים קְטַנִּים.

יַחְדָּו נֵרֵד אֶל הַמַּעְיָן,
וְכָמוֹךְ, מָלֵא רֹךְ,
עַלִּיז, בָּהִיר וְאַוְרִירִי,
תַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי
עִם הַגָּל וְעִם הַדְּרוֹר
יַזְהִיר אַף יְצַלְצֵל שִׁירִי.

ועוד בשיר מהשפעת שיר השירים (אם בציטוט מדויק או צירופי מילים בהשראת שיר השירים): אֲחוֹתִי כַלָּה, דּוֹדַי, נָתַן רֵיחוֹ, רֵיחֵךְ כַּתַּפּוּחַ.

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" הוא מדרש שם של חודש אלול, באמצעות ראשי תיבות; אחד מרבים והיפה והמקובל שבהם. ראשי תיבות נוספים: "אחד לחטאת ואחד לעולה", "אינה לידו ושמתי לך", "איש לרעהו ומתנות לאביונים", "אשירה לה` ויאמרו לאמֹר", "את לבבך ואת לבב...". אבל ראשי התיבות הנפוצים והנכונים בשנים האחרונות הם: אני ל-אומן ואת לבד...

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ. מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת?

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת - הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.

כפי שראינו בפרקים קודמים, שרה לוי תנאי הלחינה מקבצי פסוקים רבים משיר השירים. הפסוק הזה פותח את אחד המקבצים, והעניק לו גם את שמו: אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי.

אִבֵּי הַנָּחַל מופיעים גם בשירו של נתן יונתן "הרדופים ליד החוף".

לֹא נִפְרַח כְּבָר פַּעֲמַיִם וְהָרוּחַ עַל הַמַּיִם
יְפַזֵּר דְּמָמָה צוֹנֶנֶת עַל פָּנֵינוּ הַחִוְּרוֹת
שָׁמָּה בֵּין אִבֵּי הַנַּחַל בְּשָׁעָה אַחַת נִשְׁכַּחַת
זִכְרוֹנוֹת אֵזוֹב שֶׁלָּנוּ מִתְרַפְּקִים עַל הַקִּירוֹת.

בְּלִי תּוּגָה כְּפוּפֵי צַמֶּרֶת בְּלוֹרִיּוֹת שֵׂיבָה נִבְדֶרֶת
בַּאֲשֶׁר יְפוֹת הַתֹּאַר בֵּין שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים
תַּפְנוּקֵי גֵּוָן יַרְטִיטוּ בְּלֶכְתָּן לִרְחֹץ בַּזֶּרֶם
נִכְלָמִים נַשְׁפִּיל עֵינֵינוּ אֶל הַמַּיִם הַקְּרִירִים

לֹא נוֹסִיפָה עוֹד לָנוּעַ מִשְׁתָּאִים נַבִּיט בָּרוּחַ
אֵיךְ הוּא יַחַד עִם הַמַּיִם מְפָרְקִים אֶת הַסְּלָעִים
תְּאֵנָה חָנְטָה פַּגֶּיהָ וְהַנֶּשֶׁר הַיָּגֵעַ
אֶל קִנּוֹ חָזַר בַּחֹשֶׁךְ מִדַּרְכֵי הָאֱלֹהִים

הַרְדּוּפִים שֶׁלִּי כָּמוֹנִי וְכָמוֹךְ שֶׁכָּל יָמַיִךְ
אֶת פִּרְחֵי הָאוֹר שֶׁלָּנוּ אַתְּ פִּזַּרְתְּ לְכָל רוֹעֶה
לֹא עוֹפוֹת מָרוֹם אֲנַחְנוּ וְאֶל גֹּבַהּ הַשָּׁמַיִם
גַּם אַתֶּם גַּם אָנוֹכִי לֹא נַגִּיעַ כַּנִּרְאֶה

רַק בַּהַר עַל קַו הָרֶכֶס מִישֶׁהוּ מוֹסִיף לָלֶכֶת
מִן הַוָּדִי וְהָאֶבֶן לָרְכָסִים אֶל הָרוּחוֹת
עַד אֲשֶׁר בִּכְסוּת הָעֶרֶב יַחֲזֹר נוּגֶה אֵלַיִךְ
עִם פִּכְפּוּךְ פְּלָגִים עִם רַחַשׁ הַרְדּוּפִים לְיַד הַחוֹף.

אווירת העלומים של שיר השירים, מבוטאת היטב בשיר זה. בלוריות השיבה מייצגות את הגיל מתקדם של המשורר בעת כתיבת השיר, אולם זיכרונות עלומיו מתרפקים על הקירות. פיכחון הבגרות מתבטא בהשלמה עם העובדה ש"אֶל גֹּבַהּ הַשָּׁמַיִם - גַּם אַתֶּם גַּם אָנוֹכִי לֹא נַגִּיעַ כַּנִּרְאֶה". שיר השירים מיוצג בשיר גם במילים "תְּאֵנָה חָנְטָה פַּגֶּיהָ".

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.