אֶל גִּנַּת אֱגוֹז - שיר השירים ו' | מני גל

מאת: מני גל התמונה 123 RF Copyright: <a href='https://www.123rf.com/profile_freeprod'>freeprod / 123RF Stock Photo</a> ת.פרסום: 07/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.

יצירתה המוסיקלית של שרה לוי תנאי היא אחד החבורים היפים ביותר של יוצר ישראלי מודרני עם סגנון מוסיקה אתנית יהודית ועם פסוקי המקרא . `אֶל גִּנַּת אֱגוֹז` הוא, אולי, השיר המוכר ביותר מאוסף שיריה הגדול.

שרה לוי תנאי נולדה בשנת 1910 בירושלים. משפחתה הגיעה לארץ ישראל כבר בסוף המאה ה-19, במסע רגלי מתימן דרך אתיופיה. שנות ילדותה הראשונות עברו עליה בנוה צדק. רוב בני משפחתה נספו בעת הגרוש הגדול של יהודי תל אביב במלחמת העולם הראשונה. היא נדדה עם אביה לצפת, ושם, לאחר פטירת אביה, הגיעה לבית יתומים. שנות נערותה היפות עברו עליה בכפר מאיר שפיה, שם החלה לצמוח אישיותה העצמאית. לאחר לימודי חינוך הפכה שרה לגננת בתל אביב. לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה לוי-תנאי שירי ילדים ושירי משחק לילדים. בעת מלחמת העולם השניה, עת שירת בעלה בבריגדה, עברה שרה לקיבוץ רמת הכובש, וגם שם עבדה כגננת. שם, ברמת הכובש, החלו להתבלט כישרונותיה האמנותיים. ב-1947 העלתה עם חברי הקיבוץ מחזה על שיר השירים, ובמחזה זה שובצו גם לחנים שלה לפסוקי המגילה, כמו `אל גינת אגוז`, שנכתב ב-1943. מחזה זה, בו שולבו קטעי מחול בסגנון תימני אותנטי, פרי יצירתה של שרה, היה אחד ממרכיבי תכניתו של תיאטרון `ענבל`, שהקימה מאוחר יותר, והוא מפעלה האמנותי הגדול והחשוב ביותר. השיר `אל גינת אגוז` נוצר, כאמור, ב-1943 והוצג ב-1944 בכנס המקהלות בעין חרוד ובכנס המחולות הראשון בדליה. המחול של להקת ענבל לשיר נוצר והוצג ב-1982. כל חובב ריקודי עם מכיר את צעדי המחול הזה.

היכנסו לאתר `זמרשת` והקשיבו לאוסף גדול של ביצועים שונים ומגוונים לשיר היפה הזה.

https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=379&phrase=%E0%EC%20%E2%E9%F0%FA%20%E0%E2%E5%E6

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. אַחַת הִיא יוֹנָתִי, תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ.

לפנינו זמר אהבה עממי, המהלל את האחת והיחידה. נכון, למלך יש עשרות מלכות ופילגשים ועלמות, אך אף אחת מהן לא תשווה לאהובה האחת. פשוטה היא וצנועה כיונה תמה, אבל אהבת המשורר הכפרי נתונה לה, ואך לה. מסירותו לאהובתו דומה למסירותה של אמה יולדתה אליה. בפרק קודם סיפרה הנערה על אהוב לבה, שהיא מביאה אל בית אמה, כדי לקבל את אישורה לקשר הזוגי. כאן משווה האוהב את מסירותו לנערתו לאהבת האם אליה, שיש בה נאמנות ומסירות בלתי מותנות. קשר נאמנות זה מקבל את הערכתן של כל אותן מלכות ופילגשים, היודעות כי כל מנעמי ההרמון לא ישוו למסירותו של הבעל, שיש לו רק מושא אהבה אחד.

 
השירים שנכתבו והושרו בארץ מראשית הציונות ועד לשנותיה הראשונות של המדינה. פרוייקט חירום להצלת הזמר העברי המוקדם.
ZEMERESHET.CO.IL