אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים  - שיר השירים ז' |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 08/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

האם מגילת שיר השירים היא לקט של שירי חתונה מתקופת המקרא?

אם נשים בצד את ההסבר המסורתי, הרואה בשיר השירים אלגוריה לקשר בין עם ישראל לאלוהיו, הרי שהאפשרות לראות בפסוקי שיר השירים לקט של שירי חתונה היא הגיונית למדי. אפשרות אחרת, כללית יותר, רואה במגילה אוסף של שירי אהבה, שיתכן שהושרו גם בטקסי חתונה. חיזוק לתזות אלה נמצא בדבריו של פרופ` מיכאל פוקס, בספרו `עולם התנ"ך`, האומר כי פסוקי שיר השירים דומים מאוד לשירים שנהגו לשיר בחגיגות הנישואין של איכרים סוריים. הקונסול הפרוסי בדמשק, וצשטיין, גילה בשנות השישים של המאה התשע עשרה, כי מנהגם של האיכרים הסוריים היה לחגוג את נישואיהם במשך שבעת ימי משתה, שבמהלכם היו מושיבים את הזוג הצעיר על מורג, מעוטרים כמלך וכמלכה, והיו שרים לכבודם שירי שבח ואהבה שונים, הנקראים "אוצף" (ובלשון יחיד: "וצף"). בשירים אלה הרבו להלל את יופיים של החתן והכלה, תוך תיאור איברי גופם. חוקרים שונים ביססו את פירושיהם על ממצאיו של וצשטיין, וביארו את שיר-השירים כאוסף שירים, ששרו אותם בחגיגות נישואין בישראל בתקופת המקרא. להלן דוגמה ל"וצף" משירי החתונה הערביים:

אָמַרְתִּי: הוֹ, יָפָה, לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לִמְנוֹת קְסָמַיִךְ, וְאַךְ מְעָט מִזְעֵיר אֲתָאֵר
אֶת אֲשֶׁר עֵינַי נְתָנוּנִי רְאוֹת: רֹאשָׁהּ כְּאַגַּן הַבְּדֹלַח, שְׂעָרָהּ הַשָּׁחוֹר כַּלַּיְלָה הָאָפֵל,
בַּל יִמָּצֵא כְּמוֹתוֹ בֵּין יְמוֹת הַשָּׁנָה; בְּגַלִּים יָנוּעַ הֵנָה וָהֵנָה, כַּחֶבֶל בִּיְדֵי שׁוֹאֶבֶת הַמַּיִם, וְתַלְתַּלֵּי רַקָּתָהּ יָפִיחוּ כָּל רֵיחוֹת בֹּשֶׂם, הַמְּמִיתִים אוֹתִי.

פסוקי הפרק הזה מכילים דברי שבח והלל ליופיה של האהובה (הכלה?) 
וליפי איבריה. כמה פסוקים מזכירים את יפי חבלי ארצנו כמשל ליפי איברי האהובה: העינים כבריכות בחשבון, האף כמגדל הלבנון, שער הראש ככרמל. היות וחשבון, דמשק ולבנון אינם בדיוק בתחומי מדינתנו, מתעוררת בי אי נוחות קלה למקרא הפסוקים האלה...

הפסוק הבא קושר את תכונות האהובה לטעמם ולריחם של פירות הארץ:

אָמַרְתִּי - אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.

`אֶעֱלֶה בְתָמָר` הפך לסמלה של עליית התימנים בתמ"ר, כלומר בשנת תרמ"ב, 1881. עלייתם לוותה בתלאות רבות של קליטה, עם בעיות דיור ופרנסה. חלק מהעולים התיישב מצפון ליפו, והקים את כרם התימנים. חלק מהם התיישב בכפר השילוח, שבירושלים.

סנסיני התמר הם השרביטים הדקים והקשים, אליהם מחוברים פירות התמר. אגד של סנסינים, המחובר ל`יָדָה`, שימש בעבר במטאטא לכבד בו את רצפת העפר, ועל כן נקרא בשם `מַכְבֵּד`. לסנסינים עצמם היתה עדנה, כאשר קולעי הסלים הישראליים גילו אותם כחומר מעניין לקליעה, ואכן, סלים הקלועים מסנסיני תמר הם המצאה ישראלית מקורית. הם חזקים מאד, ושורדים שנים רבות בלי להתפורר. יעלי אשתי היא אחת מאומניות הקליעה בסנסיני התמר. זן התמר המועדף על קולעי הסלים הוא `אֶמֶרִי`, שכן סנסיניו הם ארוכים במיוחד.

התפוח מוזכר ארבע פעמים בשיר השירים, אך יתכן והוא אינו התפוח המוכר לנו, שכן זה הגיע לעולם הקדום רק בתקופה ההלניסטית. מקורו של התפוח התרבותי במין הבר Malus sieversii , המגיע ממרכז אסיה, וגדל גם כיום בהרים בדרום קזחסטן, בקירגיזסטן, בטג`יקיסטן ובסין. נגה הראובני מזהה את התפוח המקראי עם העץ הנקרא כיום עוזרר, הגדל בר בארצנו, וגם הוא בן למשפחת הוורדניים, בדומה לתפוח. השם `עוזרר` מהמשנה ופירושו `קטן`. נראה שעם הגעתו לארץ של הפרי, הקרוי כיום `תפוח`, נקרא זה `תפוח גדול`, עקב דמיונו הרב לעוזרר, הן בצורת הפרי, והן בצורת העץ, ואילו העוזרר נקרא `תפוח קטן`. בספרות המפרשים והחוקרים אנו מוצאים גישות שונות לזיהוי התפוח. בין ההצעות החלופיות נמצא האתרוג, האפרסק ואפילו הדודא הרפואי.

אם נוסיף לתמרים, לענבים ולתפוחים של פסוק זה גם את הרימונים והדודאים של פסוקים אחרים בפרק זה, יש לנו מתכון לסלט פירות משובח!