בפרקי שיר השירים עד כה, ראינו באמת את תשוקתה העזה של האישה אל הגבר. 
היא ממש "חולת אהבה".
ובפרק שלנו, אחרי תיאור נוסף של יופיה של האישה (מוזמנים לקרוא פסוקים א` עד י`) מגיע הפסוק המהמם הבא:
יא) אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.

אני משתוקקת לדודי, אומרת האישה.
והוא – תשוקתו אלי.

היפוך מגירוש גן עדן.
העונש לאישה הופך למצבו של הגבר. הוא שבוי בתשוקתו לאישה.
ואת כל זה אנחנו קוראים ביום שבו חוגגים את המהפך החברתי המדהים של 2017 -#MeToo.

מסתבר, שכל ההשקעה של האישה במשיכת הגבר, היא כדי לייצר את המהפך שמאפשר לנשים לחזור ולתפוס שליטה על גורלן, או לפחות לעמוד מול הגברים הכוחניים השולטים ולהכריע אותם מתוך תשוקתם אל האישה.
מאבק יצרים מרתק שעובר מגירוש גן עדן דרך שיר השירים עד ימינו.

-----
ובסוף הפרק, מתענגים הזוג על צמחים ופירות שונים.
אחד מהם הוא הדודאים.
יד) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים--חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ.
הדודאים הוא צמח מרפא ידוע מאוד בעולם ("דודא רפואי"). הוא גם רעיל אז נא לנהוג בזהירות.
הוא גם צמח האהבה שלאה קבלה אותו מבנה ראובן וסחרה בו כדי לקבל לילה עם יעקב במקום רחל.
והוא מופיע כאן ומפיץ ריח נפלא.
ואולי מכאן הכינוי של אהוב האישה כ"דודי".
הוא "דוד".
אני "דודאית"
וביחד אנחנו "דודאים".

https://www.youtube.com/watch?v=rEdbgHeyncE