וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים - רות א'  |מני גל

מאת: מני גל ,התמונה canstockphoto עבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 10/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

רות רבה הוא מדרש ארץ-ישראלי, רוב החומר בו שייך לתקופה הקלאסית, לפני סוף המאה החמישית, ועריכתו הסופית היא, ככל הנראה, לא יאוחר מן המאה השמינית. כמו מדרשי רבה אחרים, גם רות רבה מכיל מדרשים לא מעטים, המסתייעים בפסוקים ממגילת רות, אך המסר שלהם רחוק מלהיות פירוש לפסוקי המגילה. נדגים זאת באמצעות מספר מדרשים.

המדרשים הראשונים שייכים לפתיחתא, למבוא לרות רבה. חז"ל מנסים להבין מדוע חל שינוי ביחסו המגונן של האל לעמו לאחר כיבוש הארץ, שכן המגילה אינה מזכירה את נוכחות האל בעלילה, והיא מוסיפה ומציינת כי היה רעב בארץ. האם העניש אלוהים את העם על חטאים שחטאו?

רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח )דברים לב, כ): `וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם` - לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק, וּמַכֶּה וְאֵינוֹ לוֹקֶה, מְבַזֶּה וְאֵינוֹ מִתְבַּזֶּה, וְהָיָה עוֹלֶה אֵצֶל אָבִיו בִּמְרוּצָה. אָמַר לוֹ אָבִיו: מַה אַתְּ סָבוּר שֶׁבִּכְבוֹדְךָ אַתְּ מִתְכַּבֵּד? אֵין אַתְּ מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּכְבוֹדִי! מֶה עָשָׂה אָבִיו? הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיָה בִּרְיָה מַשְׁגַּחַת עָלָיו. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ) שמות טו, יד(: `שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁבִּכְבוֹדְכֶם אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים? אֵין אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי! מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מֵהֶם קִימְעָא, וּבָאוּ עֲמָלֵקִים, וְנִזְדַּוְּגוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ( שמות יז, ח(: וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וְעוֹד בָּאוּ כְּנַעֲנִיִים, וְנִזְדַּוְּגוּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר:) במדבר כא, א(: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי...

על פי ר` יהודה לקו בני ישראל המתנחלים בארץ בהיבריס, בהתקף גאווה. הצלחתם בכיבוש הארץ `העלתה להם את השתן לראש`, כמו שאומרים צעירינו עילגי הלשון. וכמו בן המלך, הסבור שהוא מעל לחוק (מזכיר לכם מישהו?), ואביו נוזף בו, ואחר נוטש אותו לגורלו ללא הגנה של שומרי ראש שב"כניקים (פה מסתיימת ההשוואה), כך ננטשו בני ישראל על ידי אלוהים, ולפתע מצאו עצמם מתמודדים, לא בהצלחה יתרה, עם אויבים כמו העמלקי או הכנעני.

למען האמת, אותם דברים נאמרים, במילים אחרות, אך בבהירות רבה במספר פרקים בספר שופטים. מה שיפה במדרש רבה הוא הסיפור על הלקח שמלמד המלך את בנו המפונק.

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים (רות א, א) - אוֹי לַדּוֹר שֶׁשָּׁפְטוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם, וְאוֹי לַדּוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו צְרִיכִין לְהִשָּׁפֵט, שֶׁנֶּאֱמַר) שופטים ב, יז): וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ.

חז"ל מפרשים בדרך יצירתית את `שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים`. במקום לבאר, על דרך הפשט – בימי השיפוט, הכהונה של השופטים, אומרים חז"ל: השפיטה את השופטים. כאשר גם השופטים צריכים להישפט, כי נגעה בהם השחיתות השלטונית (מזכיר לכם משהו?), אוי לו, לדור הזה. כאשר מתדרדרת מערכת המשפט לרמה מוסרית כזאת, חדלים האזרחים להאמין בה: וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ.

ועוד ממשיכים חז"ל ומדברים בגנותו של אותו דור, זה שחי בימי שפוט השופטים:

רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה. וְכִי חָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה מִסְכֵּן, בְּזוּיָה הָיְתָה? אֶלָּא מַהוּ מִסְכֵּן? מִי שֶׁהוּא בָּזוּי בִּדְבָרָיו, כְּגוֹן זָקֵן הַיוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ (דברים טז, יט): `לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט`, וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט; `לֹא תַכִּיר פָּנִים`, וְהוּא מַכִּיר פָּנִים; `לֹא תִקַּח שֹׁחַד`, וְהוּא לוֹקֵחַ שֹׁחַד, (שמות כב, כא(: `כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן`, וְהוּא מְעַנֶּה אוֹתָם. שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יד, ג(: אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינָי. גִּדְעוֹן עָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר )שופטים ח, כז): `וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד`, הֱוֵי שֶׁאֵין לְךָ מִסְכֵּן גָּדוֹל מִזֶּה, אוֹי לַדַּיָּן שֶׁמַּכִּיר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט!

חז"ל אומרים כי לאותו דור מושחת יאה האמירה של קהלת `וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה`, והם מסבירים, כדי שלא יובנו שלא כהלכה. `מסכן` אינו עני דווקא, הלא גם עקיבא היה מסכן במובן זה! מסכן הוא זה המבזה את דבריו, החוטא בלשונו. וכאן מפרטים חז"ל ואומרים כי מדובר בחטאים שחוטא אדם, כאלה הסותרים לחלוטין את מה שהוא מצהיר לגבי עצמו. ובאילו חטאים מדובר? בחטאים של אנשי שררה – שופטים היושבים בדין: הטיית משפט, הקלות למקורבים ולקיחת שוחד. מי שיגיד לכם שמדרשי רות רבה נכתבו השנה ולא בימי קדם, יש לו על מה להסתמך... ולחיזוק דבריהם נותנים חז"ל את גדעון ואת שמשון כדוגמה. האחד עבד עבודת כוכבים, והשני הלך אחר עיניו.

שלושה מדרשים אלה מבססים את התזה של חז"ל אודות התנאים הקשים בארץ יהודה בראשית עלילת מגילת רות. בני ישראל הסתבכו בחטאים מוסריים ודתיים, הנוגדים את מצוות התורה, וכתגובה נטש אותם האל לגורלם. הבצורת, שתקפה את ארץ יהודה, היא חלק מהמצוקות שהחלו להכות בבני ישראל, הנטושים על ידי ה`. ישנם, כמובן, מדרשים רבים נוספים, המתמקדים בנושאים אחרים, אך נראה כי השחיתות של אנשי השררה מאד הטרידה את חז"ל, ויתכן כי גם בתקופתם (כמו בתקופתנו) היתה זו בעיה קשה, בהחלישה את החברה ואת מוסדותיה.

איך אפשר להימנע מלהשוות את הבצורת של אז עם הבצורת של היום?!

כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין. עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.

סיפורי המקרא מכירים היטב את מהלך העלילה המוציא את בני עמנו מארץ ישראל אל ארצות נכר, כשהמניע הוא מצוקה כלכלית קשה. מוטיב זה אינו נעדר מסיפור עמנו בעת החדשה, ורבים מבני-העם נוטשים את המולדת, מתוך תקווה להיבנות כלכלית בחוץ. כשהמהלך אינו מצליח, והעסקים מתמוטטים שם בחוץ, נותר היהודי בודד ומנוכר, בקרב חברה שאינה מחבקת אותו, ואינה נחלצת לסייע לו. השיבה לארץ-ישראל במצב זה היא מהלך מביך וכאוב, אשר משאיר את חותמו באדם לשנים רבות. כלתה הנכריה של נעמי, רות, היא קרן האור היחידה בשעות קשות אלה, והיא אשר תניע בסיפור את המהלך המרפא בכוח תכונותיה – נאמנות, ענווה, חריצות ותושיה.

`אל אשר תלכי – אלך, ובאשר תמותי - אמות` – אמרה במילים אחרות ובשפה ההונגרית אהובתו הנוצריה של בחור יהודי, אשר נלקח למחנות העבודה בתקופת מלחמת העולם השניה, ואשר השאיר מאחור את אמו הקשישה. היא המשיכה לטפל באמו של אהובה, וכאשר נלקחה האם הזקנה אל רכבת ההשמדה, בחרה הנערה לחלוק עמה את ימיה האחרונים, ויצאה אתה אל הדרך שממנה לא שבו השתיים. הסיפור האמיתי והטרגי הזה, יש לו אפילוג מרגש לא פחות, שופע חסד ופיוס ברוחה של מגילת רות: הבחור היהודי, אשר שב ממחנה העבודה, נישא לבסוף לבחורה נוצריה אחרת, אך בִּתָּם, משגילתה את הסיפור שהוסתר ממנה שנים רבות, בחרה, כְּרוּת בשעתה, לשלב את חייה בחייו של העם היהודי בארץ ישראל, והיא חיה בינינו.