החסד מצוי בפרטים הקטנים _ רות ב' | מני גל

מאת: מני גל,Ruth and Boaz David Wilkie Wynfield (1837–1887) Harris Museum & Art Gallery ת.פרסום: 11/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ: בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים. וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא. כא וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה: גַּם כִּי אָמַר אֵלַי - עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי. כב וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ: טוֹב, בִּתִּי, כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר. כג וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ.

החסד מצוי בפרטים הקטנים של הסיפור.

התורה מלמדת אותנו את החוקים והמשפטים הקשורים במתן חלק מהיבול החקלאי לנצרכים, וביחס לעובד ולגר. המילים היבשות של חוקים אלה מושתתות על מסד ערכי יפה ומוסרי, אך, כידוע, המימוש בפועל של החוק נפרט לפרוטות קטנות של מעשים, ואלה הם הקובעים את אופיה של התרבות האנושית שבה אנו חיים. בקיום המצוות אין חסד, בכיבוד החוק אין חסד. נשמת כל המעשים מצויה באופן שבו אנו מקיימים את המצוות, בכוונה ובביטויה המוחשי, כפי שחווה אותו המקבל מאיתנו.

מגילת רות, הקרויה גם `מגילת החסד`, ממחישה לנו בפרטי פרטים עולם אידילי, שבו החסד נגלה בדרך שבה פועלות הדמויות שבסיפור. החברה המקומית בבית-לחם מרובדת מעמדות – ישנם בעלי האחוזות הכפריות, כבועז, והם מעסיקים עובדים, הממלאים את הוראותיהם, ובפאת השדה אוספים העניים, חסרי-הכל, את מה שמותר להם, והם חשופים לזלזול או להתעמרות של עובדי השדה.
בועז מברך את הקוצרים, והם מברכים אותו. בועז, שלמד מיהי הנערה הזרה המלקטת בפאת שדהו, ניגש אליה ומעודד אותה להתמיד בליקוט בשדהו עד תום עונת הקציר, מצווה את הנערים לא להטרידה, ומציע לה לשתות מים עם הקוצרים, ולאכול מלחמו. הוא מברך אותה על בואה לבית-לחם עם חמותה נעמי לחסות בצל כנפי ה`. נעמי, השומעת מפי רות את קורותיה בשדה בועז אותו יום, רואה בהשתלשלות העניינים פרי חסדו של האלהים.

היו, לבטח, בעלי אחוזות אחרים, אשר קיימו את חוקי התורה והתירו לנצרכים ללקט בפאות שדותיהם, ועם זאת לא דאגו לרווחתם של אותם מוכי-גורל מעבר לנדרש. היו, לבטח, קוצרים שניצלו את חולשתן של הנערות חסרות הגנה האלה, והטרידו אותן. איש לא טרח לברר באותן שדות אם הצליחו המלקטים לאסוף כמות שתשביע את רעבונם. את זאת התורה אינה דורשת.

הרגישות לצרכיו של העני, מתן הכבוד לזר הנצרך – אלה אינם מושגים על ידי כיבוד החוק היבש. אלה מצויים כבר בתחומו של החסד.

את – רות - אליהו מייטוס

אַתְּ - רוּת, וַאֲנִי - קְרוֹבֵךְ גּוֹאֲלֵךְ,
אַתְּ בָּאת אֶל שָׂדִי, בָּאת בִּשְׁרַב-צָהֳרַיִם;
עַל שׁוֹבַךְ יונַי אָז הָגוּ אֶל צִלֵּךְ,
צַלְמֵךְ נְעָרַי אָז חָזוּ עַל הַמַּיִם...

אַתְּ בָּאת מִשְׁדֵמוֹת רְחוֹקוֹת וּקְלוּיוֹת,
כֻּלְּך - זִיו קָמָה, וְקָרָאת לִי אֵלַיִךְ, -
שִׁבֳּלֵי-הַזָּהָב בִּשְׂעָרֵךְ קְלוּעוֹת,
לִבְשָׂרֶךָ רֵיחַ-בָּר, אֵשׁ-תַּמּוּז בְּרַגְלַיִךְ...

אַתְּ - רוּת לִי, אַתְּ רוּת נָכְרִיָּה וּקְרוֹבָה,
יוּבָל מִתְרוֹנֵן בְּלַהֲטֵי-צָהֳרַיִם,
עֶדְנָה לֹא פִּלַּלְתִּי מִמֵּךְ לִי נָבְעָה,
נִמְסְכָה בְּדָמִי, הִשְׁתַּכֵּר כְּמִיָּיִן.

אַתְּ - רוּת, בִּגְלָלֵךְ הַקָּמוֹת בְּשֵׁלוֹת,
מִלְּמַעְלָה יִשְׁלוּ לְמַעֲנֵךְ פֵּרוֹת-חֶמֶד,
הָאֹשֶׁר יָנוּב עַל דְּרָכִים אֲבֵלוֹת,
וְיִגְמֹל יְבוּלוֹ בְּנַפְשִׁי הַחוֹלֶמֶת...