בלילה על הגורן - רות ג' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר © Can Stock Photo / glopphy ת.פרסום: 14/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק ג ממקד את תשומת לבנו לשלוש הדמויות המרכזיות של המגילה: נעמי, רות ובעז. שלוש דמויות מיוחדות, אנשים אסרטיביים, פרו-אקטיביים, שאינם נסחפים במורד הגורל, אלא בוחרים את בחירותיהם לחיים, בתעוזה ושבירת המוסכמות החברתיות, ומצליחים לנווט את חייהם בהצלחה. מגילת רות, שנפתחה במשבר חמור, באסון כבד, מגיעה בפרק ג לנקודת המפנה, שכולה תוצאה של החלטות אנושיות אמיצות ויצירתיות.

אילו התבקשתי להעניק שם למגילה, על פי תכנהּ, הייתי מכנה אותה: מגילת נעמי. נעמי היא דמות המפתח, היא המנוע של העלילה. בחכמתה, ביצירתיותה, באומץ לבה, באכפתיות שלה, באהבתה את רות ובהכרת התודה שלה לכלתה, בתכונת החסד שבה התברכה – היא זו שטווה את העלילה בשום שכל, ומנווטת אותה אל חוף מבטחים.

וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ: בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ, אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ. 
נעמי מבוגרת. היא דואגת לעתידה של רות. אין היא רוצה שעתידה של רות תהיה של לוקטת לקט בשדות. היא רוצה להביא את רות לפתרון קבע, לחוף מבטחים. היא מבקשת מנוח לכף רגלה.

וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ, אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו, 
הפתרון שרוקמת נעמי לרות, אינה רק מציאת גבר שיישא אותה לאישה ויפרוס עליה את חסותו. היא רוצה להבטיח שיהיה זה אחד משרשרת גואלי שמו של אבימלך, אדם שהיא בוטחת בו וסומכת עליו, ובכך אף תקים זרע להמשך השושלת.

הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה. 
נעמי המתינה למועד המתאים, ללילה שבו בעז זורה ברוח את השיבולים, לאחר הפרדת הגרעינים מן המוץ. היא יודעת שבלילה הזה הוא לא יחזור לביתו, אלא יישאר ללון בשטח, כדי להשכים ולהמשיך את המלאכה עם אור ראשון. זו הזדמנות בלתי חוזרת לממש את זממה. התכנית של נעמי סדורה ובנויה לתלפיות. יש לה המודיעין, המבוסס על הכרת העבודה החקלאית, היכן ומתי יהיה בעז, ומה המועד המתאים ביותר לביצוע תכניתה.

וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ.
אחת התופעות הלשוניות המעוררות בי סלידה, היא דלדול השפה שבאה לידי ביטוי בפועל "שום": במקום לבש, נעל, הרכב, ענוד, חבוש – שים (או לרוב "תשים". "תשים את המכנס"). אבל מה לעשות, והתנ"ך עצמו "שם לנו" כאן את הביטוי הזה, וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ?

אילו יכולתי להתערב, הייתי מציע לנעמי לומר לרות: ולבשת שִׂמְלֹתַיִךְ. אבל כנראה שאיחרתי את המועד.

וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן. אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וִיהִי בְשָׁכְבוֹ, וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם, וּבָאת, וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, וְשָׁכָבְתְּ,
איזה אומץ. איזו תעוזה. נעמי יודעת שמדובר במעשה החורג מנורמות הצניעות המקובלות, אולם היא יודעת שזאת הדרך היחידה להבטיח עתיד טוב וראוי לכלתה. אם תלך בדרך קונבנציונלית, לא תשיג את התוצאה הרצויה.

וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין.
נעמי מכירה את בעז. היא מעריכה, שהוא יבין לבדו מה עליו לעשות, כדי להביא את המשימה להשלמתה בדרך הטובה. בעז הוא רווק, אולי אלמן. היא מניחה שלא יישאר אדיש לאישה הצעירה שתתגנב למצעו. היא סומכת על כך, שלא יפגע בה לרעה ושלא יסתפק בפורקן רגעי, אלא ירצה לגאול את שם אלימלך.

וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה.
רות מכירה היטב את נעמי. לא בכדי היא דבקה בה. היא סומכת עליה, על תבונתה ועל שיקול דעתה. והיא מקבלת על עצמה את תכניתה ללא סייג.

וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן, וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ. וַיֹּאכַל בֹּעַז, וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב. 
רות האמיצה, אינה נרתעת ומבצעת את הוראות נעמי בשלמותן. עד כה, הכל פועל כצפוי. מרגע זה, הכל תלוי בתגובתו של בעז. כל עתידה של רות, תלוי בכך שבעז יפעל על פי הציפיות שתלתה בו נעמי, בתכניתה.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ, וַיִּלָּפֵת. וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו.
באמצע הלילה, התעורר בעז לרגע, וחש מגע זר לרגליו. הוא נבהל ונלפת. שמא מדובר בשודד, באויב, במישהו שבא להזיק לו. והוא רואה אישה שוכבת למרגלותיו. מיהי? אולי נערת פיתוי, שנשלחה כדי לפגוע בשמו, אולי כדי לסחוט אותו?

וַיֹּאמֶר: מִי אָתְּ? וַתֹּאמֶר: אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה.
בהוראות ההפעלה, צוותה נעמי על רות לשכב למרגלות בעז, והוא כבר יידע מה לעשות. אולם כאשר הוא שואל אותה מיהי, ועליה להשיב, היא מגלה יוזמה. מסתבר שאף היא ניחנה באסרטיביות ובאומץ המאפיינים את חמותה.

אין היא מסתפקת בתשובה אינפורמטיבית, "אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ", אלא ללא היסוס, מציעה לו נישואין. גם היום, ב-2018, נשים ממתינות, לעתים עד בוש, בציפיה לכך שבן הזוג ינקוט יוזמה, ירד על ברכיו ויציע נישואין. רות ישירה. היא מזכירה לו שהוא שייך לשרשרת גואליה, ומבקשת ממנו לקחת אותה לאישה.

מה קרה ביניהם בלילה בגורן? האם היה אקט מיני? עצם המחשבה הזאת, מרתיעה את חז"ל, והם חשים להציל את כבודם של אבות המלכות. אחד המדרשים מספר שרות ובעז למדו תורה כל אותו הלילה.

וַיֹּאמֶר: בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי. הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים, אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר.
בעז רואה בבחירתה בו מעשה חסד. טבעי היה שתלך אחרי בחורים צעירים יותר, גם אם אינם בעלי נכסים כמותו, והנה היא בחרה דווקא בו.

חז"ל, אולי כדי להאדיר את החסד הזה, ולעמעם את רושם המפגש הארוטי בלילה על הגורן, מתארים את בעז כבן שמונים, לא פחות.

ברות רבה נכתב על הפסוק: "רבי יוחנן אמר: לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו. בעז היה בן שמונים שנה, לא נפקד. כיוון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד, שנאמר: ותאמר נעמי: ברוך הוא לה`".

ובילקוט שמעוני מצוטט רבי יוחנן במילים: "אוהבת אישה בחור מסכן מזקן עשיר". טבעה של האישה, אומר יוחנן, הוא להימשך לאדם צעיר, גם אם הוא עני. הבחירה של רות בבעז הזקן, היא מעשה חסד, המוכיח שרות לא פעלה מתאווה מינית.

הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן – החסד הוא מרכיב יסודי במגילת רות, מגילת החסד. החסר הוא העשיה מעל ומעבר למען האחר; לא על פי הפרוטוקול, לא על פי הנימוס, לא על פי החוק, לא על הנורמות, אלא מעבר להם, בהתנדבות.

במשנה, מסכת פאה, נאמר: "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה, והביכורים, והריאיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם.

אין שיעור לגמילות חסדים. אין לכך תמורה בעולם הזה.

על פי רות רבה, תכליתה של מגילת רות, היא הנחלת ערכי החסד. "אמר ר` זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים".

דבקותה של רות בחמותה, כדי שלא תשאר בגפהּ, אינה מובנת מאליה. זהו מעשה חסד. הזמנת בעז את הנערה הנכריה רות ללקוט לקט, שכחה ופאה משדהו והחסות שפרס עליה, אף הוא מעשה חסד. בעז טוען שבחירתה של רות בו היא מעשה חסד גדול אף יותר מחסדה כלפי נעמי. ולכן, הוא יעשה עמה את החסד, וייענה לבקשתה.

וְעַתָּה בִּתִּי, אַל תִּירְאִי. כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ. 
בעז נענה להצעתה, ומשבח אותה על היותה אשת חיל, אישיות מיוחדת, שכבר רכשה על כך מוניטין בקהילה.

כפי שנעמי צפתה, בעז יודע היטב מה עליו לעשות. כמוה, גם הוא אסרטיבי וחכם, היודע לחשב מהלכים מספר קדימה. היא ידעה מה היא עושה, כאשר הותירה בידיו את הובלת המשך המהלך.

וְעַתָּה, כִּי אָמְנָם, כִּי גֹאֵל אָנֹכִי. וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי.
נכון, מאשר בעז. אני מגואליך, אבל יש סדר, ויש קרוב משפחה העומד לפני בתור, ואיני רשאי לעקוף אותו.

לִינִי הַלַּיְלָה. וְהָיָה בַבֹּקֶר. אִם יִגְאָלֵךְ – טוֹב. יִגְאָל. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ, וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי.
על פי אחת הפרשנויות, שמו של הגואל, קרוב המשפחה הקרוב יותר, אולי אחיו של אלימלך, הוא טוֹב. אך אני פיסקתי הפסוק, כפרשנות אחרת, שנראית לי נכונה יותר: אִם יִגְאָלֵךְ – טוֹב. כלומר, אם הנ"ל ירצה לגאול אותך - טוב, יגאל, אין מה לעשות. ואם לא, אז אני אגאל אותך.

חַי יְהוָה, שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. 
"ר` יודן אמר: כל הלילה היה יצר הרע מקנטרו ומצערו ומפתהו בדברים – היא פנויה ואתה פנוי, אתה מבקש אישה והיא מבקשת איש, עמוד ובועלה ותקנה אותה בביאה, ונשבע `חַי יְהוָה` ליצרו, ולאישה אמר: `שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר` " (ילקוט שמעוני).

שוב אותה מגמה חז"לית, להוציא מראשנו כל צל של חשד, שהיה בין השניים, באותו הלילה, משהו מעבר לכתוב בטקסט. בעז הוא גבר, בשר ודם, יש לו תשוקות ויצרים וכך גם רות. אבל איזהו גיבור? הכובש את יצרו. והרי כבר בפגישה הראשונה עם בעז, המידע הראשון שלמדנו עליו, היה שהוא "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל". והרי רות היא אֵשֶׁת חַיִל, וחזקה על שניהם שישכילו לגבור על ייצרם ולדחות את סיפוקם.

וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר, וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. וַיֹּאמֶר: אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן.
נעמי, רות ובעז, שברו את המוסכמות התרבותיות, את מוסכמות הצניעות, והם שלמים עם הדבר. אולם ישנה שאלה של "מה יגידו". מדובר בקהילה קטנה, כולם מכירים את כולם. אם יראו את רות יוצאת בבוקר מגרנו של בעז, זה לא יהיה נעים. תתחלנה שמועות, רכילויות. ומה שחמור יותר – הדבר עלול לשבש את הצלחת התכנית הגדולה. ולכן, בבוקר בבוקר, בטרם הנץ החמה, עוד בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, רות מסתלקת בחופזה מגרנו של בעז אל בית נעמי.

אבל בעז אינו מסתפק בכך. 
וַיֹּאמֶר: הָבִי הַמִּטְפַּחַת, אֲשֶׁר עָלַיִךְ, וְאֶחֳזִי בָהּ. וַתֹּאחֶז בָּהּ. וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים, וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ.
בעז מצייד את רות בצידה לדרך ותשורה לנעמי. ואין זו רק מתנה לנעמי, אלא גם מסר. נעמי, הכל בסדר. הכל תחת שליטה. אל תדאגי. אנחנו מבינים היטב זה את זו. אני ממלא את חלקי בתכנית שטווית.

וַיָּבֹא הָעִיר. וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ. וַתֹּאמֶר: מִי אַתְּ בִּתִּי? וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ. וַתֹּאמֶר: שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי, כִּי אָמַר אֵלַי: אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ. וַתֹּאמֶר: שְׁבִי בִתִּי, עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר. כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ, כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם. 
נעמי מרוצה. היא סומכת על בעז. היא מבינה שהוא יידע בדיוק מה לעשות, כדי להוציא את תכניתה לפועל, על הצד הטוב ביותר. והיא יודעת שמדובר באדם יעיל ואסרטיבי, שנטל על עצמו משימה, לא ירפה ממנה עד שימלא אותה, והוא יעשה זאת עוד היום. והיא מרגיעה את רות המתוחה.