רות מהמרת על כל הקופה - רות ג' |מני גל

מאת: מני גל התמונה : Wenzel Bible (1389), illustrating “He awoke in the middle of the night and there was a woman lying at his feet.” ת.פרסום: 14/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

היחס המיוחד שמגלה בועז לרות בימי הקציר מאפשר לנעמי לתכנן את הצעד הבא, אך נעמי אינה מעזה לתכנן רחוק. היא שולחת את רות אל בועז למפגש לילי, שבו, בחסות החושך, ייכנע, אולי, ליצרו, ויתקשר אל רות בקשר אהבים. נעמי מנחה את רות להישמע לבועז: "וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין". רות הצייתנית נשמעת לנעמי, ומבטיחה לה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה". עד כאן נראה שרות תשחק לפי הכללים של האנשים להם היא מחויבת לציית – לחמותה ולאיש חסדה, בעל השדה. להפתעתה של רות היא מגלה שהאיש, שלמרגלותיו היא שוכבת, עדין, מופתע ונחרד, ובמקום להתנפל בחושך על המציאה הלילית, הוא שואל : "מִי אָתְּ?", וברגע זה מגלה רות יוזמה, ומהמרת על כל הקופה. היא לא באה לבלות לילה עם האדון. היא חושפת את ציפיותיה בגלוי: "אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה." שיאו של המפגש הזה הוא בדבריו של בועז, המכיר טובה לרות על בחירתה בו על פני הצעירים שסביבה, והוא אומר לה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי, אֶעֱשֶׂה לָּך, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי, כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ".

על פי חוקיו של סיפור תמים זה – כל הדמויות הראשיות הן חיוביות, וכוונותיהן טובות, וכך נותר רק לגשת לצעדים המעשיים שיביאו את המפגש הרומנטי הלילי הזה לכלל מימוש המקובל על הקהילה בה חיות הנפשות הפועלות. צעדים מעשיים אלה כלולים בפסוקיו של הפרק הבא, הפרק האחרון במגילת החסד.

 

זכרון קטן מיצחק שלו

בימים ההם, מיד עם תום ששת הימים, יצאנו לתור את חופו הצפוני של ים המלח, שעד אז היה עבורנו ארץ לא נודעת. בימי המלחמה ההיא נסחפה סירה קטנה מהצפון אל חוף עין-גדי, והיא מצוידת במנוע. יצאנו, כמה צעירים סקרניים, בדוגית השטה, והִצְפַּנּוּ לאורך החוף, עד שנגלה לעינינו קטע סבוך ירק, שהעיד על קיומם של מעיינות מים מתוקים במקום. זו היתה עין טרייבה, שלימים קיבלה את השם העברי `עינות צוקים`. עלינו על החוף ונכנסנו לסבך. להפתענו מצאנו שם, בין סבכי הקנה והאשל, קבוצת מטיילים ישראלים, שחגגה גם היא את פתיחת המרחבים החדשים של ארץ ישראל, אך בדרך משלהם – בטיול רגלי מירושלים אל חוף ים המלח, כמיטב המסורת של תנועות הנוער משנות הארבעים. ומי הוביל את הקבוצה, אם לא המשורר יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו? לזכרו יוצג כאן שיר יפה שכתב על רות ובועז.

פַּעַם רָאִיתִי אֶת רוּת – יצחק שלו

פעם ראיתי את רות מְצֻיֶּרֶת בצבעי מים,
כְּעֵין הַכָּחֹל הרך אשר להרי מואב.
אך עתה תֵּרָאֵה בְּעֵינַי יצוקת צבעי שמן:
הרבה זהב וָחוּם בשער ובעור,
וּכְעֹמֶס הדבש בַּחִטָּה הבשלה לַמַּגָּל...
ראיתיה אֵי-פעם קלה על רגלי נערה דקות,
אך אָבִינָה היום כי אשה בִּבְגוּרֶיהָ היתה,
צועדת לאט על מִלֵּאת ירכיה,
הולכה ממואב-זכרונות אל בית-לחם תִּקְוָה.

פעם נראה לי בֹּעַז כְאִכָּר אשר שִׂחֵק לו
יִצְרוֹ לבוא על אחת המלקטות בליל הקיץ,
אך לא כן יֵרָאֶה לְעֵינַי היום.
אמנם יִשְׁכַּר מעט מיֵינה הָאָדֹם של השמש
ומיֵין הסהר הלבן
הנשפך על הגרנות בלילה
והופכם שָׁדַיִם נוגהים.
אמנם מלאים חלציו בַּתִּירוֹשׁ הַמְּנוֹבֵב בתולות,
אך יתור לו אשה להשקיע אונו בה,
לראות פרי בנים,
ולא נערת גרנות מְשַׁחֶתֶת זַרעו אַרְצָה...

והוא רואה אותה אשר כמוהו אין לבה לְמשחק,
וכל שִׁמְשׁוֹת עורה הצחות
זורחות ערגת אִמָּהוּת.
והוא רואה אותה
אשר לחייה מלאות דם כַּמִּזְרָק, כזויות מזבח,
אך אש-קֹדֶש תּוּקַד במזבח הזה
ולא אש זרה.
שערותיה – אביב קלוי באש וריחה ריח מוץ ואַמְבָּר
אך לא בָּאַמְבָּר תִּכָּבֵשׁ
כי בערש כלולות.

על כן לא יִגַּע בה בלילה הלז. רק יריח את
תֹּם לבה העולה אליו מבית חָזֶהָ
כְּהָרִיחַ הלחם מבית האופים,
ולבו אשר לא בֻּזְבַּז באהבות חדשות לַבְּקָרִים
וּפוֹרֵחַ אחת לְעִדַּן עִדָּנִים,
נפתח לקראתה כִּשְׁעָרִים.