קניבליזם - איכה ב' | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 17/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תושביהן של ערים במצור כבד מגיעים לחרפת רעב נוראית.
ואז, יש מצבים בהם אנשים אוכלים את ילדיהם כדי לשרוד.
כך קרה לאנשי שומרון עת צר עליהם צבא ארם בתקופת הנביא אלישע (מלכים ב` פרק ו`):
כו) וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עֹבֵר עַל-הַחֹמָה; וְאִשָּׁה, צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר, הוֹשִׁיעָה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
כז) וַיֹּאמֶר אַל-יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה, מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ; הֲמִן-הַגֹּרֶן, אוֹ מִן-הַיָּקֶב
כח) וַיֹּאמֶר-לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה-לָּךְ; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת-בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת-בְּנִי, נֹאכַל מָחָר
כט) וַנְּבַשֵּׁל אֶת-בְּנִי, וַנֹּאכְלֵהוּ; וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר, תְּנִי אֶת-בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ, וַתַּחְבִּא, אֶת-בְּנָהּ

כך גם ניבא ירמיהו בספר ירמיהו פרק יט:
ט) וְהַאֲכַלְתִּים אֶת־בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם וְאִישׁ בְּשַׂר־רֵעֵהוּ יֹאכֵלוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם׃

כלומר – אנשים יאכלו, כנראה מרוב רעב, את ילדיהם.
קניבליזם לאומי.
ומדוע העונש בפרק הזה בספר ירמיהו כה כבד?
הסיבה היא שהחטא המתואר בפרק הזה הוא חטא הקרבת הילדים למולך, המתבצע בגיא בן הינום בירושלים:
ו) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְלֹא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת, וְגֵיא בֶן הִנֹּם ; כִּי אִם-גֵּיא הַהֲרֵגָה
ז) וּבַקֹּתִי אֶת עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וְנָתַתִּי אֶת-נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ
ח) וְשַׂמְתִּי אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה: כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ, יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכֹּתֶהָ
ט) וְהַאֲכַלְתִּים אֶת בְּשַׂר בְּנֵיהֶם, וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם, וְאִישׁ בְּשַׂר רֵעֵהוּ, יֹאכֵלוּ; בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם, וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם.

וכך גם בפרק שלנו, בקינה השניה של ספר איכה.
שוב אקרוסטיכון של בכי לאומי בו משתתפות כול אותיות השפה בבכי ונהי מהקשים שניתן לתאר.
ובאותיות "ק" ו "ר" כך כתוב:
יט) קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה), לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת--שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ, נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי; שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ, עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ; הָעֲטוּפִים בְּרָעָב, בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת
כ) רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה, לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה: אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים, אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא

עוללים עטופים ברעב,
אמהות אוכלות את פרי ביטנן,
וכוהנים ונביאים נהרגים בבית המקדש.

וכול הפרק הזה, כול הקינה הנוראית הזו, היא מעשה ידי אלוהים:
א) אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי, אֶת בַּת-צִיּוֹן  הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו, בְּיוֹם אַפּוֹ.
ב) בִּלַּע אֲדֹנָי לא (וְלֹא) חָמַל, אֵת כָּל-נְאוֹת יַעֲקֹב; הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה, הִגִּיעַ לָאָרֶץ; חִלֵּל מַמְלָכָה, וְשָׂרֶיהָ
ג) גָּדַע בָּחֳרִי אַף, כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל; הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, מִפְּנֵי אוֹיֵב; וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה, אָכְלָה סָבִיב
ד) דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג, כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן; בְּאֹהֶל, בַּת צִיּוֹן, שָׁפַךְ כָּאֵשׁ, חֲמָתוֹ.
ה) הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל; בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו; וַיֶּרֶב, בְּבַת יהוּדָה, תַּאֲנִיָּה, וַאֲנִיָּה

למי שמאמין בקיומו של אלוהים, קינה כזו אמורה לגרום לזעזוע נוראי.

החורבן קרה.
הנביאים ניבאו.
ואנחנו מתעקשים שלא ללמוד.

בחברת השפע בה אנו חיים זה נשמע לא מציאותי שנגיע לחרפת רעב פיסית עד כדי קניבליזם בתוך המשפחה.
אבל חרפת רעב חברתית אני רואה מתפתחת כאן בקצב הולך וגובר.

את מגילת איכה נהוג לקרוא בליל תשעה באב.
אני אישית לא נהגתי מעולם לצום בתשעה באב ולא קראתי מעולם את מגילת איכה.
פרויקט 929 מאפשר לי להכיר וללמוד על ההיסטוריה הנוראית ועל המשבר האמוני שהתחולל כאן לפני אלפי שנים.
בתשעה באב הקרוב אני כנראה לא אצום אבל אני אקרא את הפסוק: "היה אדוני כאויב".
ואדוני יהייה בשבילי מציאות השבר והשנאה בחברה הישראלית.

כא) שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב; הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ, טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ
כב) תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב, וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד: אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי, אֹיְבִי כִלָּם