טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב - איכה ד' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר עיבוד תמונה יונה, © Can Stock Photo / andreykuzmin ת.פרסום: 21/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק מתאר את השואה של העיר החרבה.

טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי. 
– הרבים שמתו בחרב, בקרב, בזמן נפילת העיר זכו; נמנע מהם הרעב הכבד, שגרם למוות המוני, אטי, קשה, כואב ומשפיל.

יצחק למדן כתב בהשראת פסוק זה על חללי מסדה. רבים היו חללי היאוש מחללי הקרב. 
גְּלוּי פָּנִים יִתְהַלֵּךְ הַיֵּאוּש בַּמַּחֲנֶה
וְרַבִּים חֲלָלָיו מֵחַלְלֵי קְרָב.

כנראה, אומר המקונן, שעוון ישראל היה חמור אף יותר מעוון סדום, וַיִּגְדַּל עֲו‍ֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם. על סמך מה הוא מגיע למסקנה הזאת? הרי סדום נהפכה על תושביה בחורבן בלתי הפיך? המקונן טוען שאסונה של ירושלים קשה יותר מאסונה של סדום, הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע, וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם. החורבן של סדום היה מיידי, ללא כאבים, ייסורים והשפלה. סדום לא סבלה מהתעללות הכובש אחרי הקרב.

תיאור הרעב בעיר נורא, עד כדי מעשי קניבליזם במשפחה כדי לשרוד: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי.

מה שהעצים את גודל האסון, הוא הנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. המקונן משווה את עם ישראל בעברו לזהב. אֵיכָה יוּעַם זָהָב, יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב, תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. הזהב אינו יכול להתעמעם ולכהות. והנה, כעת כל היקר הזה מושפל ומתבזבז בראש חוצות.

תַּם עֲו‍ֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ. 
הקינה מסתיימת בנימה אופטימית – המקונן מציג תמונה שבה יתום עונשה של יהודה, ואדום ששמחה לאידו של ישראל תיענש.