אֶרֶץ נִכְבֶּשֶת בְּדָם - איכה ה' | דודו פלמה

מאת: דודו פלמה, ציור אורי ליפשיץ ת.פרסום: 22/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ. בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ. זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם.  

 ישנן כמה דרכים להגיב על מגילת הבכי הקרויה מגילת איכה - אפשר לגלות אמפתיה ולנסות להבין את תחושת האובדן האינסופי והכאב שאינו חדל לרגע כמו פצע מדמם לנצח. ואפשר להתקומם על קולות הכניעה והחידלון הבוקעים מן המגילה ביללה שאיננה נגמרת, ולהתפוצץ על העולם בסערת אלימות בלתי מבוקרת וחסרת פשרות.

בשירו "אמת אחת ולא שתיים", עונה בגאון המשורר הלאומני אורי צבי גרינברג לקולות הנכאים הבוקעים ממגילת איכה. השיר כולו הוא שיר שבח לשפיכות הדמים שעוד נשפוך כך יש לקוות בשובנו לציון. אצלו הבחורים ההולכים שבי בפרק הראשון "וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי", ומופיעים שוב בפרק ה` כ"בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ" (רש"י מפרש: "כשהיו האויבים מוליכין אותם בקולרין, היו נותנים על כתפיהם ריחיים ומשאות כדי לייגעם"), שבים ועולים ובאים מקבריהם במגילת איכה עם סכין בין השיניים ועיניהם בוערות באש של קנאות.

על הדרך הוא מחסל גם חשבון פתוח שיש לו עם הציונות הפרגמטית והמדינית שהתכחשה לאופציה של כיבושי יהושע. האמת, כבר לא כותבים כך יותר בכזה כישרון שירי ג`יהאד בצד שלנו: 

 אֱמֶת אַחַת וְלֹא שְתַּיִם אורי צבי גרינברג

 רַבּוֹתֵיכֶם לִמְּדוּ: אֶרֶץ בְּכֶסֶף נִקְנֵית.

קוֹנִים אֶת הַנִּיר

וְתוֹקְעִים בּוֹ מַעְדֵּר.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֵין אֶרֶץ בְּכֶסֶף נִקְנֵית

וּבְמַעְדֵּר גַּם חוֹפְרִים וְקוֹבְרִים אֶת הַמֵּת.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֶרֶץ נִכְבֶּשֶת בְּדָם.

וְרַק הַנִּכְבֶּשֶת בְּדָם, מְקֻדֶּשֶת לָעָם

קְדֻשֶּת הַדָּם.

וְרַק הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַתּוֹתָח בַּשָּדֶה,

זוֹכֶה כֵן לָלֶכֶת אַחֲרֵי מַחֲרַשְתּוֹ הַטּוֹבָה

עַל זֶה הַשָּדֶה שֶנִּכַּבש. - -

 

רַבּוֹתֵיכֶם לִמְּדוּ: הַמָּשִיחַ יָבוֹא בְדוֹרוֹת הַבָּאִים

וִיהוּדָה תָקוּם בְּלִי אֵש וּבְלִי דָם.

הִיא תָקוּם עִם כָּל עֵץ,

עִם כָּל בַּיִת נוֹסָף.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אִם דּוֹרְכֶם יְפַגֵּר

וְלֹא יִדְחֹק בְּיָדָיו

וּדְפָקָיו אֶת הַקֵּץ

וּבָאֵש לֹא יָבוֹא עִם מָגֵן שֶל דָּוִד

וּבַדָּם לֹא תָבֹאנָה אַרְכֻּבּוֹת סוּסָיו –

לֹא יָבוֹא הַמָּשִיחַ בְּדוֹר גַּם רָחוֹק.

לֹא תָקוּם יְהוּדָה.

 

והייתם מס חי לכל שליט נוכרי

ביתכם יהיה קש לגיצו של כל זד.

ועצכם יכרת עם פריו הבשל.

וכרסכם תבקע על פרשה ביד צר

שוויו של בחור כשויו של תינוק

לחרבו של אויב - - ורק פטפוטכם ישאר - שלכם...

ועדות קלונכם - בבית עקד ספרים

וקללת עד החיתוך הפרצוף- - -

 

רַבּוֹתֵיכֶם לִמְּדוּ: יֵש אֱמֶת אַחַת לָאֻמּוֹת:

דָּם תַּחַת דָּם – וְלֹא הִיא אֱמֶת-יְהוּדִים.

וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֱמֶת אַחַת וְלֹא שְתַּיִם.

כְּשֶמֶש אַחַת וּכְשֵם שֶאֵין שְתֵּי יְרוּשָלַיִם.
כְּתוּבָה בְּתוֹרַת הַכִּבּוּש שֶל מֹשֶה וִיהוֹשֻעַ

וְעַד לְאַחֲרוֹן מְלָכַי וּלְבִיאַי הַפָּצוּעַ,

אֱמֶת, שֶשִּנֵּי גָלֻיּוֹת וּבוֹגְדִים אֲכָלוּהָ. - -

 וזה יהי יום ומנחל מצרים עד פרת

ומים עד מעבר מואב יעלו בחורי
וקראו את אויבי ומשנאי אל הקרב האחרון
והדם הוא יכריע מי השליט היחיד פה.

----------------------------------------------

(אורי צבי גרינברג "ספר הקטרוג והאמונה")