הבל הבלים ורעות רוח - פירוש ברקליאני לקהלת א'| עפרה שפי

מאת: עפרה שפי, © Can Stock Photo / iDesign ת.פרסום: 24/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ג מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

מהו יתרונו של האדם? בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ומהו עמלו? הבל ההבלים ורצון הרוח האנושית. קהלת מקדים את הפילוסוף ג׳ורג׳ ברקלי בדורות רבים וטוען שהכל תודעה. ולא סתם תודעה - זוהי תודעת האדם. אני מעיזה לומר שכמו שאני מפרשת פרק זה ואת הפילוסוף ברקלי - תודעת האדם היא היא תכלית העולם.
הכל הבל הפה, נשימת החיים, ורצון הרוח. מה שזז הוא תודעות לא משהו חיצוני הנמצא בארץ. ״ דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת״. והנה, רוח האדם היא העולם עצמו: תנועותיו של השמש מקבילות לתנועותיה של הרוח - התודעה. השמש שואף אל מקומו ושם הוא זורח, והרוח נודדת כמוהו ושבה אל מקומה. הנחלים - תוצרי התודעה הולכים כולם אל ים הידע האנושי, אך הים איננו מלא, והנחלים שבים ללכת אל מקום שאליו הם הולכים. 
כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. כל הדברים שבעולם הם בתוכנו: יגעים - נוגעים מבפנים. לא העין רואה, לא האוזן שומעת לא האיש מדבר, אלא התודעה שהחושים הללו מוטבעים בה. 
״מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. … אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה.
בלי התודעה של האדם - ללא הנפש - אין שינוי בעולם. ללא תודעות אין זיכרון לא לראשונים ולא לאחרונים. יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. - מה שנראה חדש ברגע ראשון, לאחר שהופך למוכר על ידי התודעה ידוע לא רק להבא, אלא משליך על קיומו מלפני ידיעתו. כך שהזמן עצמו נוצר אך ורק בתודעה.

קהלת מדבר מתוך מקום עתידי, אולי לאחר מותו, ומשקיף על כל הידע שהיה ברשותו. כמו ברקלי אחריו הוא טוען שחוקי הטבע הנצפים ניתנו לאדם כרצון לענות בו. אני מפרשת את השורש ר.ע.י. במילים רעות רוח, עניין רע, ורעיון הרוח כנגזרות מהשורש הקדום ר.צ.י (הגייתה של צ׳ הקדומה הפכה להגיית ע׳ במעתק לשוני ידוע). הכל הוא הבל החיים ורצון הרוח. כל החכמה, השכלות וההוללות שבי - גם הם רעיון הרוח. כל אשר אנו חשים שנעשה תחת השמים הוא עניין רצון שאלוהים נתן לאדם לענות בו.

כל כך הרבה שנים התרגלנו לפרש את הבל כלא כלום, ואת רעות רוח כרוח רעה, והנה, בא קהלת היום ואומר לנו - ההבל הוא הכל. ללא נשימת החיים אין שינוי בעולם. רק התודעה יכולה לשנות: מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת. מה ששונה על ידי המחשבה יצר עיוות שלא ניתן לשנות עוד לעולם. אבל את החסרון - חוסר התודעה - לא ניתן לקחת בחשבון. רק כאשר התודעה יוצרת עיוות, רק כאשר התודעה תופסת את העולם, רק אז אנו יכולים לראות שינוי. רב (גדול בחכמה) כעס רק ברוב חכמה. ללא החכמה לא היה מתקיים הכעס. ומי שמוסיף דעת - מוסיף מכאוב. השינוי התודעתי כרוך ברגשות קשים, ובמכאוב. ללא החוויה התודעתית לא יהיה כאב. ללא החכמה, ההבנה וההכרה לא יתקיים הכעס.

לכאורה הפרק נכתב על הזמן. אבל למעשה הפרק נכתב על ההבל. מה יש בעולם? הבל. רוח האדם, רצונו ורעיונו. כל הדברים החיצוניים - מזרח השמש, הנחלים והים, כולם בראש שלנו. בתפיסות שלנו ובחוויה המעוותת שלנו. רק לאחר מותו יכול קהלת להשקיף על חייו ועל מעשיו מהמקום שלא ניתן עוד למנות שינוי. לאחר מותו הוא מבין שהכל תלוי בהבל, כלומר בחיים. הרוח - היא יתרונו של האדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. בלעדי עמלו המחשבתי - לא תהיה שום שמש.