ככלות הזיכרון - קהלת ב' | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 24/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם: בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל.

 עבר. איך נתבונן אליו, אל העבר, אל מה שיכול היה להתרחש אחרת: אפשר לשנוא אותו, אפשר להתגעגע אליו, אפשר לבקר אותו, אפשר להימלט אליו וממנו, ואפשר לגלותו מחדש. אך חשוב מכל, אפשר להתבונן בו. כי העבר הוא הנוף של הזיכרון.

                                                    ***

שלוש נגיעות של זיכרון:

"...עדיין צעיר היה מלדעת, שזיכרון הלב מבטל את הרע ומאדיר את הטוב,

ובזכות התכונה המחוכמת הזאת אנו מצליחים לעמוד בנטל העבר.

אבל כשעמד על סיפון האנייה וראה שוב את הצוק הלבן של השכונה הקולוניאלית, ואת הנשרים העומדים בלי נוע על הגגות, ואת הכבסים של העניים התלויים על הגזוזטראות, באותה שעה הבין איזה טרף קל היה למלכודות הרחומות של הגעגועים..." (אהבה בימי כולרה גבריאל גרסיה מארקס)

 

 ...ככלות הזיכרון תכול בוקר יטפס בחרכי תריס. אישה תגיח מחלום, פרפרי אש בשערה.

עד כלות הזיכרון כרוח דק בענפי עץ רוחש פרחי קיץ לבנים ובשומים שאת שמם איני יודע, רק יפעה גדולה,

לולאות ענפים ותעתועי אור בפרי מאדים לאיטו ,                                                             

הנה, יום קיץ כאפרסק שדוד ייאסף אל חיק מערב.

ציפורים חגות בשמי קטורת סגולים ואור בחוץ עדיין אור, בוצע אויר להפוגת ערב .

עוד מעט עדנה תהיה ורוח גדול יבוא בחלון. ישב, יבוא                         (עודד פלד, "שלום רב שובך ארץ נחמדת", ספר שירים) 

 

           ככלות הזיכרון

   שָׂדוֹת מַצְהִיבִים בֵּין גַּלֵּי אֲבָנִים שְׁחוֹרוֹת

פַּלְגֵי מַיִם זַכִּים נִגָּרִים מֵהָרִים עַתִּיקִים

לִהְיוֹת מַעְיָנוֹת נִסְתָּרִים מְפַכִּים לְאַט

לִתְהוֹם לֹא הַרְחֵק מִכָּאן, הוֹלְמִים חֲשִׁשִּׁינִים

בַּזְּמַן הַשָּׁקוּף, צִלְצוּל קוֹלוֹת מִלְחָמָה

סַלַאח אַ-דִין בִּשְׁלַל דִּגְלֵי סַהַר דּוֹרֵס

אֶת מְצַד עֲתֶרֶת סֵמֶל אַחֲרוֹן לְמַמְלֶכֶת

בְּרוֹשִׁים שׂוֹרְטֵי בְּשַׂר שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת

שֶׁל מַלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם וּמְלָכֶיהָ הַגֵּאִים

שֶׁפַּעַם חָלְמוּ כָּאן מִזְרָח תִּיכוֹן חָדָשׁ.

 

לֹא רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בֵּית קְבָרוֹת

לְחַלְלֵי אוֹיֵב צָעַד גֵּאֶה בַּאֲבַק הַכֻּרְכָּר

הַלָּבָן גּוֹטְפְרִיד מִבּוּיוֹן שֶׁלֹּא רָצָה לְהַמִּיר

אֶת זֵר הַקּוֹצִים בְּכֶתֶר מַלְכוּת עַד שֶׁהָיָה

גַּם הוּא לְאָבָק תַּחַת רַגְלֵיהֶם שֶׁל כּוֹבְשִׁים

שֶׁבָּאוּ וְנֶעֶלְמוּ בִּתְהוֹם שֶׁאֵין מִמֶּנָּה חֲזָרָה

לְלֹא הֶרֶף עָלוּ וְחָרְבוּ מְצוּדוֹת נִשְׂגָּבוֹת

אֲנָשִׁים נוֹלְדוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מַתְרִיסִים

אֶת אֲרָעִיּוּת קִיּוּמָם כִּצְלִילָהּ הָאַחֲרוֹן שֶׁל

תִּזְמֹרֶת שֶׁתָּוֶיהָ הִתְפַּזְּרוּ לְכָל רוּחַ.

 

עַכְשָׁו רוּחַ קַלִּילָה עוֹלָה מֵהַוָּאדִי נוֹשֵׂאת

אֶת נְשִׁימַת הַשִּׂנְאָה שֶׁל צְרִיחַת הָרָקֵטוֹת

יְלָלָה דַּקָּה וְחַדָּה שֶׁל כְּאֵב הַמִּזְרָח שֶׁאֵין לוֹ

סוֹף בָּא תָּמִיד בְּרִסּוּק גָּדוֹל וּמַחֲרִישׁ אָזְנַיִם

מִי שֶׁחַי כָּאן נִדּוֹן לִלְמֹד אֶת סוֹד הַשִּׂנְאָה

לַמְרוֹת וּבִגְלַל שֶׁנִּצְרַף בְּאֵשׁ כִּבְשָׁנִים,

שֵׁבֶט נוֹדֵד בַּזְּמַן, נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ הָעַתִּיק

כְּמוֹ אַחֲרֵי לֵיל אַהֲבָה פְּרָאִי אֶת שְׂרִיטוֹת הַחִבָּה

שֶׁל עוֹלָם אָדִישׁ לְעֶצֶב קִיּוּמוֹ, שֶׁרוֹצֶה כָּל כָּךְ

סוֹף סוֹף לָנוּחַ, רַק לָמוּת כְּשֶׁטַּעַם הַדְּבַשׁ שֶׁל

        פֵּרוֹת חַיָּיו נוֹטֵף עַל שְׂפָתָיו הַהוֹלְכוֹת וְכָלוֹת. 

    ---------------------------------------------

אני זוכר אני זוכר אני זוכר אני זוכר אני זוכר אני זוכר אני זוכר ודי...