טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד - קהלת ד'| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, התמונה canstockphoto ת.פרסום: 28/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כמו שלושת קודמיו, גם פרק ד משדר פסימיות עד כדי שאיפה אובדנית, ציניות, נרגנות והתייחסות לכל מה שקורה תחת השמש, כאל הכל הבל.

ולפתע, באמצע הפרק, אי של אופטימיות, של ראיית הטוב. ומהו הטוב? שיתוף הפעולה. שיתוף פעולה בין אנשים מתוארת כסינרגיה, המוציאה מכל אחד מהשותפים את הטוב, ויחד השניים טובים יותר מן האחד, חזקים יותר מן האחד, מוגנים יותר מן האחד ושיתוף הפעולה ביניהם עושה טוב להם ולזולת. ואין אלה רק השניים, אלא גם יותר משנים. הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. הכוונה לחוזקו של חבל הארוג בצורה צמת משלושה גדילים. המסר הוא שעוצמתה של השותפות בין אנשים אינה רק בזוגיות בין שניים, אלא היא אפילו חזקה יותר, כאשר מדובר בקבוצה מגובשת, בחבורה, בעבודת צוות.

סוף סוף מסר בקהלת שאני מזדהה עמו ומאמין בו.

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם. וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד, הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.

קהלת, שמתאר את העמל כחסר תכלית, כחסר תוחלת, כהבל – מדבר לפתע על שָׂכָר טוֹב שיש לאנשים בעמלם. מתי? כאשר הם משתפים פעולה ביניהם.

****

מסר דומה, נמצא בשירה של נעמי שמר "מה שלומך אחות" (שכפי שכבר תיארתי, פסוקים רבים בו נכתבו בהשראת פרק א בקהלת).

בשעה שקשה לי לשיר
והכל מתמוטט על ראשי
התרשי לי לִזְכֹּר 
ולהזכיר תמיד
לך יש אותי
לי יש אותךְ
לנו יש אותנו.

וב"בוא נרד אל הכרם":

אם עצוב לך בעיניים
בוא ונרד לכרם
השלושה טובים מִן הַשְּׁנַיִם.

במשפט זה מפרשת נעמי שמר את הפסוק "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" במילות הפסוק "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד".

ומאיר אריאל בשירו "מתחת לשמים", שאולי ניתן לראות גם בשמו התייחסות ל"תחת השמש" של קהלת:

שנינו אחד -
אחד שלם ועגול 
שלם וגדול.

בואי ניתן -
אני אתן לך לתת 
לתת לי לתת לך.

דני סנדרסון ואלון אולארצ`יק לקחו את הפסוק לכיוון של משחק מילים הומוריסטי, בשירה של להקת "כוורת" "יו-יה".

בן דוד שלי רצה לשחות 
כדי לצוף קבוע 
למד שחיה בהתכתבות 
אצל מציל ידוע.

כשנכנס סוף סוף לים, 
תוך שניות הוא נעלם. 
שניים קפצו אליו מיד 
טובעים השניים מן האחד.

ב-1882 הוציאה ישיבת וולוז`ין ספר שו"ת (שאלות ותשובות) של שלושה מחשובי רבניה – הרב חיים מוולוז`ין (1749-1821), הרב הלל פריד (1763-1833) והרב אליעזר יצחק פריד (1809-1853).

הוצאת ספר שו"ת של שלושה רבנים שונים היא אירוע חריג. הישיבה, שהוציאה את הספר, רצתה להציג שיטה משותפת של ראשיה לאורך הדורות.

שם הספר – "חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ", ללמדך על עוצמת החיבור בין תורת שלושת הרבנים, כאותו חוט שלא במהרה ינתק.

"הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ" הוא גם ספר מאמריו של נתן אלתרמן ב"מעריב" ממלחמת ששת הימים ועד מותו ב-1970. בשנים אלה הנהיג אלתרמן את התנועה למען ארץ ישראל השלמה, שאותה הקים. המסר שלו היה שאי אפשר לנתק את הקשר בין מדינת ישראל לארץ ישראל ולעם ישראל.

תלמידו של אלתרמן וממשיך דרכו בתנועה למען א"י השלמה, הסופר והמחזאי משה שמיר, שאף כתב על אלתרמן את ספרו "המשורר כנביא", הוציא אף הוא ספר סיפורים בשם "החוט המשולש". הייתה זו הפעם השניה ששמיר העניק לספר שלו כותרת מקהלת. הרומן השני שלו, המתאר פרשיה ביטחונית ורומנטית במושבה בשנות העשרים, נקרא "תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".

****

מלבד פסוקי "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד" רובו של הפרק הוא ברוח הקֹהלתית הרגילה. אולי דווקא בפרק זה מופיע קהלת במצג הפסימי ביותר שלו, שבו הוא אומר שבעולם המחורבן הזה, טוב למי שמת יותר מאשר למי שחי, וטוב יותר מאשר לשניהם, למי שכלל לא נולד.

וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

העולם רע כל כך בשל העוולות החברתיים. אך אין הוא מציע להיאבק למען חברה טובה יותר, למען תיקון עולם, כי הרי גישתו היא פטליסטית – כזה העולם, ואי אפשר לתקנו. ולכן, עדיף לא להיוולד לתוכו, ואם כבר אדם נולד לתוכו, עדיף למות ולהסתלק ממנו.

אני מאמין באקטיביזם, במאבק נגד עוולות, ולכן איני מקבל את גישתו של קהלת. אולם ניתן להעריך את ההתבוננות הביקורתית שלו בעוולות החברתיים, ורגישותו למראה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים. חבל שבמקום לעשות משהו בנדון, הוא משלים כגזירת גורל עם המשך הפסוק: וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.

פסוק יפה שהנחיל לנו קהלת בפרק זה, סותר את גישתו על פיה אין יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. כאן כותב קהלת: טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל.