רָאִיתִי אֶת-כָּל-הַחַיִּים - קהלת ד' | מני גל

מאת: מי גל התמונה pixabay ת.פרסום: 28/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

  וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.

קהלת אינו איוב. קהלת אינו מקונן על התקלות במימוש תורת הגמול האלוהית. הבאג הרציני בחיים, כמו שהוא רואה אותו, הוא עובדת הסופיות של החיים, השמה לצחוק את העמל הרב שמשקיעים בני האדם ביצירה ובצבירת נכסים ובכל מה שרוח אנושית יכולה לראות כחשוב. דבר ממה שאנו יוצרים וצוברים אינו הולך עמנו לקבר, וגם הזיכרון, שאנו מקווים להשאיר אחרי מותנו, הוא פגיע ורופף, ותוך מספר דורות לא ידע איש מי היינו ומה עשינו על פני האדמה.

והנה, הפתעה! קהלת מעלה נושא שונה לחלוטין, שאינו קשור, לכאורה בסופיות החיים – מעשי העושק שמבצעים אנשים בזולתם והיעדר הנחמה לאותם עשוקים. בניגוד לאיוב, קהלת אינו מדבר על גמול, כי אם על נחמה. הוא, שהיה מלך רב כוח ונכסים, שהצליח בחייו לשמוח, לצבור ולהחכים, מתקומם על התופעה הקשה הזאת, שמי שאחראי לה אינו האל הבורא, כי אם האדם עצמו.

וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה,  אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

מעשי העושק של בני אדם איש ברעהו מביאים את קהלת למסקנה – שהחיים רעים הם. טוב לעזוב את החיים האלה, וטוב עוד יותר לא להיוולד כלל.

האם יש קשר בין הבאג הזה לבאג של המוות? אולי יכולים היינו לתקן את העוולות ולנחם את העשוקים, לו היה ברשותנו זמן בלתי מוגבל, שכן היינו חיים לנצח? לא נשמע משכנע... לו היינו חיים לנצח, היינו יכולים דווקא לדחות למועד עתידי, שאינו מוגבל בזמן, את החובה המוסרית לתקן עוולות אנוש.

אני רוצה לנסות ולנסח בדרך שונה את הקשר בין סופיות החיים לעוולות האנושיות ולטעם החיים: אנו מקבלים חיים לזמן מוגבל. את טעם החיים עלינו ליצור בעצמנו, בשמחה ובהנאות החושים, כמו גם במעשים טובים מבחינה מוסרית. אם החיים נראים לנו חסרי טעם, אנו יכולים לבוא בטענות רק אל עצמנו. דווקא משום שהחיים סופיים, עלינו לראות עצמנו מחויבים למנוע עוולות ולתקן את החברה שלנו - עכשיו, ולא אחר כך. יתכן שבני אדם רבים לא יסכימו עם התפיסה הזאת, אבל דומני, כי זה מה שקהלת רצה לומר.

קהלת ממשיך ומפרט כמה דוגמאות לעשיית טוב ולהענקת טעם לחיים: החתירה לנחת, המתרחקת מרדיפה אחר העושר החומרי; ההתמודדות עם רגשי הקנאה ההרסניים; הידידות בין בני האדם, המעניקה ביטחון ורוגע; והחוכמה, המעניקה לאדם סיפוק יותר מהעושר החומרי.

אלה דבריו של מלך חכם, שרוב חייו כבר מאחוריו, ועתידו האישי כבר אינו מדאיגו. היוכל זקן חכם זה להדריך את הצעירים, שעתידם עוד לפניהם?