אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף - קהלת ה| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה pixabay ת.פרסום: 29/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עיקרו של הפרק, הוא אמירה של קהלת בגנות רדיפת הבצע. מילים כדורבנות.

קהלת מוצא שתי רעות חולות ברדיפת הבצע – ההתמכרות לבצע ו"מרבה נכסים מרבה דאגה.

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף – זאת ההתמכרות. מי שאוהב את בצע הכסף ורודף אותו, לעולם לא יבוא לידי סיפוק. הוא משועבד להתמכרותו, לעולם לא יהיה מרוצה, לעולם לא ישמח בחלקו, ולכן נגזר עליו לחיות כל חייו בתסכול. כמוהו ככלב הרודף אחרי זנבו, ולעולם לא ישיגו.

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן. 
קהלת מדבר כאן בשבחו של האדם העמל, המתפרנס למחייתו. שנתו מתוקה, משביעות רצון על היצירה ועל כך שהביא פרנסה הביתה, אוכל לילדיו. גם אם שכרו צנוע, הוא שמח בחלקו ולכן שנתו מתוקה.

זאת לעומת בעל הנכסים, שמרבה דאגה, ולכן אינו ישן במנוחה. הדאגות טורדות את ראשו וטורפות את שנתו.

יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ - עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. 
אדם צובר עוד ועוד נכסים, ממון ועושר, אך הוא אינו נהנה מפריו, משום שהוא ממשיך להמר, להשקיע בבורסה – הרי דבר אינו משביע את רעבונו. וכך, העושר שמור לו לרעתו.

****

"אמר רבי יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה? מפני ביזיון קדושים בתוכה. מקדש ראשון – מפני מה חרב? מפני עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים שהיה תוכה. אבל באחרונה [בימי בית שני] מכירין אנו בהן שהם עמלים בתורה וזהירים במעשרות – מפני מה גלו? מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו. ללמדך, שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום, ושקלה הכתוב כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים". 
(תוספתא מנחות י"ג, כ"ב).

כסף 
מצלצל מרשרש 
ואני מתייבש 
אם זה כל מה שיש 
שום שקט לא נקנה בכסף.
(שלום חנוך, "כסף").

דצמבר המר 
זעקו כותרות בעיתון 
ושר האוצר נתן במבט ראיון: 
הציבור מטומטם 
ולכן הציבור משלם 
מה שבא בקלות 
באותה הקלות יעלם.
(שלום חנוך, "מחכים למשיח").