אתם ישנים היטב בלילה? - קהלת ה | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 29/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.

הציניקנים שבינינו יאמרו: הפוך, גוטה, הפוך! העשירים ישנים טוב בלילה, ואילו אלה שאין להם גרוש על הנשמה אינם מצליחים אפילו לישון מרוב דאגות למחר. אז הנה לנו כלל, המתאים לכל הפתגמים שבעולם: לכל פתגם אפשר למצוא או ליצור פתגם, האומר בדיוק ההפך. והסיבה ברורה: פתגמים אינם אקסיומות מתמטיות, וכל פתגם מתאים למצב מסוים, אך לא לכל המצבים והמקרים. אחי הגדול, שיחסו לפתגמים היה ביקורתי או ספקני, אהב לחבר שני פתגמים כאלה לפתגם אחד, שהוא ממש אוקסימורון: `כל המרבה הרי זה משובח וכל המוסיף גורע`. אם נשוב לפסוק מקהלת, המדבר על שנתם של עובדים ומשווה אותה לשנתם של עשירים, במקום להתווכח עם קהלת, ראוי שנחשוב לאילו מקרים מתאים הפסוק.

אצל רבים מאתנו, עבודה פיסית, ואפילו מאומצת, היא מתכון בריא ויעיל גם לתיאבון טוב וגם לשינה עמוקה. דווקא אנשים, הממעטים בהפעלת הגוף, עלולים למצוא עצמם מתקשים להירדם. אכילה מרובה ושתיה מרובה, שהן נחלתם של העסוקים פחות בעבודה, גם הן מחבלות ביכולת הגוף להירגע לקראת שינה.

ועוד, מי שעובד – מצפונו נקי יותר מזה שחי חיי תלות בממונו שלו או במישהו אחר. מצפון נקי, גם הוא מרכיב חשוב ביכולת שלנו לשקוע בתנומה, מבלי שמחשבות טורדניות תקפחנה את הרוגע ותדרנה שינה מעינינו.

וכל זה אינו סותר את האמירה ההפוכה. ישנם אפילו רשעים בעלי נכסים, שמאום אינו מעיב על מצפונם, ושהם הולכים לישון בלי לדאוג ליום המחר. גם טיפשות יכולה לעזור להירדם...

 יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:  עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ.

גם אם אין פה תופעה של קבע, שלמה החכם והזקן מעיד כי הוא ראה בימי חלדו מצבים, בהם העושר גורם לאדם נזק. יש באמירה זו כדי ללמד אנשים, הסבורים כי אם יתעשרו, תיפתרנה כל בעיותיהם. החתירה אחר העושר עלולה להביא דאגות ומתחים לחייו של אדם. כמו כן, ישנן צרות, ששום ממון לא יכול להתמודד איתן, כמו מחלות קשות, תאונות טרגיות או מצוקה חברתית. העושר יכול להביא לך לא מעט חנפנים ו`חברים` לכאורה, אך משתיקלע לצרה, וביחוד אם יאבד עושרך – תגלה שאתה לבד. עושר שנצבר בקלות, כמו זכיה בפיס, מתמוסס פעמים רבות, ובמהירות, לא לפני שבעליו רכשו הרגלים רעים של בזבזנות, שיזיקו להם מאד, אם ירדו מנכסיהם. עשירים לא מעטים מגלים, שגם אם עמלו קשה בדרכם אל העושר, הם מתקשים להנחיל לילדיהם את החריצות ואת הזהירות בממון, וכך הם מגדלים אנשים צעירים שאינם מוכנים היטב לחיים המציאותיים.

 הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, מִסְפַּר יְמֵי חַיָּיו, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים, כִּי הוּא חֶלְקוֹ.

אותו קהלת, שאמר כי הכל הבל, מחליף כעת מצב רוח, והוא מנחה אותנו לשמוח בחלקנו. ומהו חלקנו? מספר ימי חיינו, כלומר אותו פרק זמן של חיים, שניתן לנו מידי האלוהים. גם טוב וגם יפה ליהנות ממנעמי החיים הבסיסיים, כמו אכילה ושתיה, או כמו ההנאה מהעבודה ומפריה. מי ששרוי בבולמוס של התעשרות עושה ההפך מזה: הוא אוכל בחושך, כאילו אין האכילה פעולה מהנה כשלעצמה, הוא מלא דאגות לעתיד, חרד לממון אשר צבר, ומרוב עיסוק בעתיד החומרי שלו, הוא מפסיד את ההווה.

ראוי להזכיר בעניין זה את תורתו של אפיקורס היווני, שעסק בדרכים להטבת החיים, ויתכן שעיקרי תורתו היו מוכרים למי שערך את ספר קהלת. נעתיק הנה קטע קצר מתוך ספרו של פרופ` יעקב מלכין `הגן של אפיקורוס`:

 רק לעתים נדירות יודעים אנשים להגדיר אמונתם במילים. אתאיזם, כמו כל אמונה, מתבטא באורח חיים, במעשים ובהימנעות ממעשים. אורח חיים שכזה, המציב את האדם במרכזו, זקוק לקול משלו, וקול זה נשמע לראשונה מפיו של אפיקורוס, שיש הרואים בו את מבשרה הראשון של המודרניות המדעית וההומניסטית...

א-תאיזם הוא שם לאמונה לא-דתית (לא-תאיסטית) באדם: כריבון לחייו, כחופשי לבחור את דרכו להטבת החיים וריבוי ההנאה מהם, כחופשי מחובת ציות למצוות דת, וכמחויב לכללי הצדק המקיימים כיום חברה דמוקרטית, זו המגשימה את זכויותיו לעצמאות, לשוויון, ולחתירה לאושר.

בימי בית שני, בעידן ההלניסטי, התפשטה השפעת אמונתו הלא-דתית של אפיקורוס בקרב קהילות יהודיות בכל ארצות הים התיכון, בסוריה ובישראל בכלל זה. על ריבוי האפיקורסים היהודים בימים ההם מעידים רבנים שראו בתורת אפיקורוס סכנה למעמדם ודתם ופסקו גזר דין מוות על אפיקורסים. עוצמת התגובה מעידה על הניסיון הרבני לכפות אחידות במצב של פלורליזם, ניסיון שיחזור על עצמו בתקופות מאוחרות יותר.

 קהלת אינו אפיקורס. אצלו יש אלוהים ממעל; אבל קהלת מאמין שמתת החיים, שניתנו לנו מידי האלוהים, היא ההנאה שהחיים מזמנים, וכי טוב ויפה שניהנה מחיינו כמה שיותר. מעניין, שהמלצה זו באה בשילוב עם ההסתייגות שלו מהרדיפה אחר העושר החומרי.

גם אם התרבות המערבית לא ויתרה על האידאלים של עבודה קשה וצבירת נכסים, תמיד התקיימה בה גם הקנאה התמימה באנשים, היודעים לשמוח במעט שיש להם, שאינם דואגים יותר מדי ליום המחר, ואשר נהנים מעמל כפיהם ומפריו. ליצנים של זמננו מסכמים את הפרדוקס הזה באימרה: הכי טוב להיות צעיר ויפה ובריא ועשיר!