מלכודת העושר - קהלת ו' | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 30/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בספר מלכים א`, פרק ג`, מתוארת ה"מתנה" שהעניק אלוהים לשלמה.
שלמה בקש לב שומע ואלוהים מגדיל ומעניק לו גם עושר וגם כבוד שלא היה לאיש לפניו:
אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לא-הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לא יָקוּם כָּמוֹךָ:(יג)וְגַם אֲשֶׁר לא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ:(יד)וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ

במאמר שכתבתי על ספר מלכים פרק ה`, כתבתי כך:
"לא נראה לי שמלכות שלמה תצלח.
עם כל חכמתו, לא מצליח שלמה להבין שאלוהים שם בפניו את מוקש העושר והוא לוקח ממנו יותר מדי. הרבה יותר מדי."

והינה, בערוב ימיו, כותב קוהלת את הדברים הבאים:
א) יֵשׁ רָעָה, אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְרַבָּה הִיא, עַל הָאָדָם
ב) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ , כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ: זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא.
מי שמקבל אינסוף עושר ונכסים וכבוד (כן, אותו כבוד מספר מלכים א` חוזר כאן בקוהלת), מאבד את היכולת ליהנות מכל זה, רוצה עוד ועוד ללא שובע, וסופו רע ומר.

וקוהלת סוגר את הפרק בפסוק:
יב) כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים, מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ--וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל: אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם, מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
מי יגיד לאדם מה יהייה אחריו תחת השמש?
האמת – מרגע שאדם מת אין הוא יכול לשמוע ולדעת מה קורה בעולם.
וכשאדם חי, בוודאי שאינו יודע מה יהייה לאחר מותו.

אבל היה מי שאמר (אשמח שמישהו יזהה עבורי את המקור) ש"הדבר היחידי שאדם משאיר אחריו בעולם הוא דברים שנתן לאחרים".

את החוכמה הקטנה הזו קוהלת לא ידע, אבל הוא השאיר לנו את שיר השירים, משלי וקוהלת ובכך למעשה הותיר מורשת שייתכן ותשאר לנצח.

מבלי שידע, חוכמתו של קוהלת מביסה את הבל ההבלים שהוא עצמו המציא.

השאלה היא מה אנחנו נעשה עם האוצר הזה.