נעים להכיר, מלאך המוות! קהלת ח' | מני גל

מאת: מני גל © Can Stock Photo / PROPHOTOSTUDIO ת.פרסום: 01/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה; וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו

את הפסוק המסתורי הזה יש המפרשים כחלק מחטיבת הפסוקים הפותחת את הפרק, חטיבה העוסקת בהתנהגות לפני המלך. על פי הקשר זה, יש המבארים את הפסוק כך: כמו שאין אנו יכולים לשלוט ברוח, כך אין לנו יכולת להשפיע על רוחו של המלך. אם חרץ המלך דין מוות, אין מה לעשות. אם פתח המלך במלחמה, אין טעם בניסיון לשלוח אליו משלחת ולבקשו לא להילחם. המלך הוא כמעט כל יכול, אך אם רשע הוא, כך מבארים את סופו של הפסוק, יבוא יומו, והוא לא יוכל להימלט מעונשו.

חז"ל חוגגים את האפשרות לעשות מניפולציות בפסוק, והם שואלים אותו כציטוט התומך ברעיונות אחרים לגמרי, ולפעמים יש להם הברקות:

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, רַבָּנָן אָמְרִין אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ הַמַּלְאָכִים רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד)עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתַי וְאַחַר כָּךְ אֲנִי בָּא. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר הֲרֵי בְּנִי אוֹ עַבְדִּי אוֹ בֶּן בֵּיתִי תַּחְתַּי. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אֵין מִי שֶׁיִּתְלֶה אַנְקְלִיטוֹן, אֵין מִי שֶׁיֹּאמַר אַנְקְלוֹמָא.

הרוח אינה רוחו של המלך העריץ, כי אם מלאך המוות, כך אומרים חז"ל. אין לנו כל יכולת לשנות את גזר הדין שלנו, את שעת מותנו. אין אנו יכולים לעכב את מלאך המוות, הבא לאסוף את נשמתנו. אין אנו יכולים לשלוח במקומנו מישהו שימות `תחתינו`, ואין כל אפשרות לערער (אנקליטון הוא כתב ערעור) על גזר הדין.

האמת, רעיון זה של חז"ל אינו שונה בהרבה מדברים שאומר קהלת בפסוקים אחרים. בכל זאת, הפירוט של הפעולות שעלול האדם לנסות לבצע כדי למנוע את מותו – פירוט זה מעניין, שכן הוא מזכיר מנהגים של אותם הימים, מנהגים שנהגו אנשים מול שלטון אנושי – מלך עריץ או אויב. הצגת תירוצים, שנועדו לדחות את גזר הדין, או שליחת משלחות לשאת ולתת עם האויב, או הצעת מישהו אחר, המוכן ללכת בשבי במקומנו, או פניה בערעור אל בית דין (מה שלא היה מקובל בבתי הדין היהודיים של אז, אבל כנראה היה מוכר בבתי הדין של הנוכרים), כל הפעולות האלה היו נהוגות באותם ימים קשים.

עוד מוכרים לנו מדרשי חז"ל על ניסיונותיהם של גדולי הדור להימלט ממר המוות. הנה המדרש מסִפְרֵי לספר דברים על מות משה:

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המוות: "לך והבא לי נשמתו של משה". הלך ועמד לפניו. אמר לו: "משה, תן לי נשמתך". 
אמר לו: "במקום שאני יושב, אין לך רשות לעמוד, ואתה אומר לי: תן לי נשמתך"!? גער בו ויצא בנזיפה. הלך מלאך המוות והשיב דברים לפני הגבורה. שוב אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך והבא לי נשמתו". 
הלך למקומו ובִקְּשׁוֹ ולא מצאו. הלך אצל הים. אמר לו: "משה, ראית אותו?"
אמר לו: "מיום שהעביר את ישראל בתוכי לא ראיתיו". הלך אצל הרים וגבעות. אמר להם: "משה, ראיתם אותו?" אמרו לו: "מיום שקבלו ישראל את התורה על הר סיני, לא ראינו אותו".
הלך אצל גיהנום אמר לה: "משה, ראית אותו?" אמרה לו: "שמו שמעתי, אותו לא ראיתי".
הלך אצל מלאכי שרת אמר להם:" משה, ראיתם אותו?"
אמרו לו: "לך אצל בני אדם". הלך אצל ישראל אמר להם: "משה, ראיתם אותו?"
אמרו לו: "אלהים הבין דרכו, אלהים גנזו לחיי העולם הבא, ואין כל בריה יודעת בו, שנאמר: (דברים לד ו) `ויקבור אותו בגיא`"

 גם מותו של דוד המלך מסופר במדרש, בתלמוד הבבלי (מסכת שבת). דוד מנסה למנוע את מותו על ידי לימוד תורה. מלאך המוות שולף טריק מארגז הכלים, ומבצע את זממו:

כל יום השבת היה יושב (דוד) ולומד כל היום. ביום שהיה צריך למות בא מלאך המוות אליו ולא היה יכול לו (להרגו), שלא פסק פיו (של דוד) מלימודו. אמר (מלאך המוות) מה אעשה לו? היה לו (לדוד) גן מאחורי ביתו, בא מלאך המוות והרעיש בין האילנות, יצא (דוד) לראות. כאשר ירד במדרגות (לגן) נפלה מדרגה תחתיו, השתתק ונחה נפשו.

מלאך המוות הוא דמות חדשה יחסית, שאינה מופיעה במקרא. אצל חז"ל הוא מככב בלא מעט מדרשים, ובני האדם מנסים לתחמן אותו ולדחות את שעת מותם, אך לשוא. הוא מקצוען עם דיפלומה.