פֹּרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ - קהלת י' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר © Can Stock Photo / colematt ת.פרסום: 05/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק י מוקדש ברובו לשבח החכמה וגנות הסכלות, הטיפשות. אותו קהלת, שבפרקים הראשונים של המגילה לימד אותנו שאין כל יתרון לחכמה על הטיפשות, יוצא מגדרו כדי להוכיח לנו עד כמה גדול יתרון החכמה על הטיפשות.

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ, יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. פסוק זה הוא ברוח פסוקי פרק ט, העוסקים ביכולת של הפרט לשנות ולהשפיע, לטוב או לרע. בפרק זה מתמקד קהלת בטיפשות, ולכן הוא מדבר על היכולת של טיפש אחד או קומץ טיפשים, סִכְלוּת מְעָט, להיות בעל משקל רב יותר מכל הסביבה החכמה. הוא משווה אותו טיפש לזבוב מת שיכול להבאיש את השמן הריחני ביותר.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ, לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל: סָכָל הוּא. קהלת מדבר על טיפש מוחצן, שבעצם התנהגותו כאילו הכריז על טיפשותו. למה כשאני קורא זאת, צץ לנגד עיניי דיוקנו של אורן חזן, הליצן המפחיד?

במאמרו "מסכת שוטים", הבחין ז`בוטינסקי בין שני סוגים של טיפשים. "על פי ניסיוני יש בעולם הטיפשים שני מינים ראשיים; טיפש סתם – והטיפש הפעיל. טיפש סתם יושב לו בפינתו שקט ודומם ואינו מפריע לך; כשהוא נשאל הוא עונה, ואז אתה רואה תיכף עם מי יש לך עסק; אבל הנח אותו לנפשו. ואז לא יגע בך. אולם הטיפש הפעיל – פועל ועושה. הוא משתדל שלא יסיחו דעת ממנו. כשהוא מסב עמך לשולחן, בחברת אנשים אחרים, עליו לספר לכם סיפור מניסיונותיו החיים בקשר עם כל דבר ודבר ומשמש לכם נושא לשיחה... ואם קוראים את מישהו מהמסובים אל הטלפון, אַל יקווה הלז, שהוא כבר נפטר מהמשך הסיפור; הטיפש הפעיל יחכה בסבלנות עד שהלז ישוב, ומה שיותר רע – הוא יגמור את המעשה בשביל המסובים הנשארים, וכשישוב אל השולחן זה שנקרא לטלפון, יחזור לפניו הטיפש על מה שדלג קודם. ויש לו לטיפש דעה משלו על כל ענין וענין, על פי רוב יש לו עצה מן המוכן. בין שאתה שואל אותו ובין שאינך שואל". וכן הלאה וכן הלאה. וכבר במשלי אמר שלמה: גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב.

יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. כל אדם טועה. אולם ככל שהשפעתו של אדם על סביבתו ועל אנשים אחרים גדולה יותר, כך גדול נזקה של טעותו. והרעה מכל היא שְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, שאת נזקה משלם עם שלם. ולכן, על השליט להבין את גודל האחריות שעל כתפיו, לשקול היטב את מעשיו ומילותיו, ולנהוג בשיקול דעת.

נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ. כיוון ששְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט כל כך רעה, מן הראוי שאנשים חכמים יהיו בצמרת. אולם ניסיונו של קהלת מלמד על מקרים הפוכים. שדווקא המטומטם הוא השליט, ואילו העשירים בחכמה, בידיעות וברוחם, נמצאים בתחתית.

איך הפשפש עלה למעלה / חיים חפר

פעם היה פשפש אחד 
הוא בפרוות עכבר נולד 
אך יום אחד שמע קולות: 
אתה נוצרת לחיות גדולות.

תיכף עזב את העכבר 
ואל כלבלב עלוב עבר 
אך החיים אינם שווים 
אם אתה חי חיי כלבים.

דירה החליט הוא לעבור 
ואז קפץ הוא על חמור 
אך חמורים תמיד עובדים 
ולפשפש זה לא התאים.

תוך רכיבה אל האבוס 
מן החמור עלה לסוס. 
וכך עלה עלה עלה 
עד שעלה לממשלה.

... תמיד תגידו יס 
ואז תצליחו לטפס.

פֹּרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ – קהלת כותב על אנשים מכשילים את עצמם במעשיהם. למשל, חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל, כלומר האיש החופר גומה ונופל בתוכה, וכך גם האיש שפותח פתח בגדר שדהו, ובפתח הזה נחש מוצא מסתור ותוקף אותו.

חז"ל לקחו את הפסוק לכיוון אחר לגמרי. פורץ גדר הוא מי ששובר את הכללים, מפר את המנהגים, עובר על החוק. על פי חז"ל, הפסוק הזה מזהיר מפני הסכנה הטמונה במי שיעזו לחשוב אחרת, להטיל ספק, להעז להעלות כיוונים חדשים. יתר על כן, חלק מהלכות חז"ל הן הצבת סייג, כלומר הרחקת הגדר בחקיקת יתר, כדי למנוע את פריצת הגדר.

האמת היא, שאין פורצי גדר כמו חז"ל, שהובילו את הרפורמה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, והפכו את היהדות מדת מקדשית כוהנית, לדת שעיקרה הלכה ולימוד תורה והתאימו את מצוות התורה להלכות שהתאימו לזמנם ולהלך נפשם. הם עשו זאת באומץ רב וביצירתיות. את הקראים, אלה שדבקו בתורה ולא קיבלו את הרפורמה הנועזת שלהם, הם החרימו.

הבעיה היא שהם ניסו לגדור את פרי מהפכתם בהלכה קפואה, הקיפו אותה בגדר, שמי שפורץ אותם, כפי שחז"ל פרצו את גדרות התורה, צפוי לנשיכת נחש כי הוא ראוי לנשיכת נחש.

שִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ. תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת, וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה. תחילת דבריו של הטיפש הם דברי שטות, אולם הם מובילים למעשים שליליים.

הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל – אנו נוהגים לומר שהַכֶּסֶף לֹא יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל, כלומר לא הכל מסחרה, לא כל דבר ניתן לפתור באמצעות כסף. אבל זהו שיבוש דבריו של קהלת, האומר את ההיפך - הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל. נכון, הוא סותר דברים אחרים שאמר, על חוסר המשמעות של העושר והממון, אך הן המגילה כולה רוויית סתירות.

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. קהלת משיא עצה לקוראו. אל תתעסק עם חזקים – לא עם השלטון ולא עם העשירים. מה פירוש אל תתעסק? אל תדבר בגנותם גם בחדרי חדרים, כי מישהו עוד עלול להקליט אותך ולפרסם את הדברים. ואפילו בלבך אל תחשוב עליהם רעה, כי איכשהו, הדברים יגיעו אליהם. איך? עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל.

"פורום קהלת" הוא פורום אינטלקטואלי הנושא את בשורת השמרנות בישראל. והאמת היא שבחירת השם מוצדקת – מהי גישתו של קהלת אם לא שמרנות? אין חדש תחת השמש. אין סיכוי לחולל שינוי ואין טעם להאמין שניתן לתקן עולם. וכאן, אל לנו לפרוץ את גדרי משוואות הכוח הפוליטי והכלכלי.

עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל – זו גם אזהרה מפני הרכילות. יש לדברים הנאמרים כוח מפני עצמם, להתגלגל. אתה חושב שהדברים נאמרים לאוזניים של אדם אחד או בודדים, דע לך שברגע שאמרת את הדברים, אינך יכול לדעת כיצד הם יעברו ולאן הם יגיעו. אז שקול מילים.

אדם ברוך כתב בספרו "מה נשמע בבית", כיצד אמו הדריכה אותו להתמודדות עם החיים:
"חונכתי בילדותי על ידי אמי. לאחר בר המצווה נסעתי ללימודים בישיבה, כולל הפנימייה, ואז, בעצם, כבר עזבתי את הבית. אמא תמיד חושדת בכל. הגלוי מכסה. הפרטים מאבכים. לעולם תאמת את הדברים פעם נוספת. הדברים אינם עומדים כשלעצמם: הדברים של העשיר אינם הדברים של העני. דבר אינו כשלעצמו. גם העבר אינו ידוע. היא מאמינה בעיקר במעשים. ... אני זוכר אותה משביעה אותי: מחזיקה את סנטרי, מדברת לתוך עיני, לאחר מכן מחבקת אותי, מספיגה בי את הדברים: אל תפרוש מהציבור; למלשינים אל תהי תקווה; זנב לאריות ולא ראש לשועלים; לא עליך המלאכה לגמור; אל תתקע לזר כפיך; אהב את המלאכה; עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל; בור כרה ויחפרהו. אמא ביקשה להגן על בנה בכורה".

ואדם ברוך ספג את הדברים. שוב ושוב, בכתיבתו, הזהיר שעוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, או תיאר כיצד עוֹף הַשָּׁמַיִם הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל.