אהה, יופיו של העולם, איפה היית? - קהלת י"א | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 06/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ומָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ:

בשביל האור
מעת לעת אני מניח את הפילוסופיה של קהלת בצד ויוצא למסע בשביל האור. תחילה אני מתפנה להתענג על היכולת השירית המופלאה והמעודנת שלו שבראה דימוי כל כך מסעיר כמו "וּמָתוֹק הָאוֹר". דימוי שמזכיר לי מיד את השורה "כָאֹור בְשּולֵי הֶעָנָן", מהשיר “האמנם עוד יבואו ימים” של לאה גולדברג, שהיא בעיני אולי אחת השורות היפות ביותר שנכתבו בשפה העברית. הרגישות המיוחדת שהולידה את ההבנה המרחיבה את הדעת שהאור המתוק הוא טוב לעיניים, מה שמזכיר לי את "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב".
ומהחיבור בין "האוהב ימים לראות טוב" של תהילים ל"וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ" של קהלת, אני נמשך כבחבלי קסם של אור אחר יופיו של רבי יוחנן, שהרוצה לראות יופיו של רבי יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום, ויעטר זר של ורד אדום על פיו, ויניחנה בין חמה לצל - אותו זוהר מעין יפיו של רבי יוחנן הוא. 
ואז האור הולך ודועך, כדרכו של האור הבא בכל יום להתרפק אל הלילה. ואני שב ונוחת אצל קהלת המגלה לי אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ. 
ובקצהו המאפיל והולך של שביל האור ניצב כבר באפלולית המתעבה והולכת חנוך לוין. 
למען האמת זה הזמן להודות שקהלת מאוד מזכיר לי את חנוך לוין. או שאולי להפך, חנוך לוין מזכיר לי את קהלת. וחנוך לוין שניצב שם בקצה השביל על גבול החשיכה אומר לי, לנו, לכולנו:

כשעומדים לשלול את אור עיני,
אני נוכח שעד עכשיו
לא ראיתי כלום,
ויש כל-כך הרבה.
אפילו כאן, בכיכר הזאת,
הבתים סביב, השמים,
עלה, ציפור, אפילו גרגר אבק.
הייתי רוצה לשאוב
את כל העולם לתוכי.
אהה, יופיו של העולם, איפה היית?

ואם תחשבו על זה היטב תגלו שהקריאה הזאת "אהה, יופיו של העולם, איפה היית?" היא גם השאלה וגם התשובה. ומה עוד בסך הכל נותר לנו לבקש ולדעת על מהות החיים כאשר נעלם האור ואנו שרויים כעת בחושך. הרבה חושך.