שלח לחמך על פני המים - קהלת י"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין © Can Stock Photo / gigisomplak ת.פרסום: 06/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

"שלח לחמך על פני המים" היא סיסמת הקרב של נותני השוחד.
הסיסמה הזו היא בבסיס החוק הקובע שמתנה הניתנת לפקיד או נבחר ציבור היא בבחינת "שלח לחמך על פני המים". כלומר, לא נדרש כלל להראות שמול המתנה הניתנת יש תמורה מיידית.

המקור לסיסמת השחיתות הזו הוא מכאן. מהפסוק הראשון בפרק שלנו:
א) שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל פְּנֵי הַמָּיִם: כִּי בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ
ב) תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה: כִּי לֹא תֵדַע, מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ.

קוהלת מציע לנו להתכונן לימים קשים בהם נזדקק לעזרה.
ייתכן וימים אלה יבואו וייתכן ולא.
אבל אם הם יבואו, כדאי שיהיו אנשים בעולם שיזכרו שבימים אחרים, בהם היה לנו טוב, חילקנו את הטוב שלנו עם אחרים.

כוונתו של קהלת הייתה, לדעתי, ששליחת הלחם על פני המים תעשה מכיוון החזק, הנמצא גבוה בסולם החברתי, כלפי החלש, זה שאותו ייתכן והוא יפגוש בימים קשים.

כשקוראים את קוהלת חייבים לזכור שהכותב הוא אדם במעמד גבוה. הגבוה ביותר האפשרי. הוא כנראה קיבל הרבה מאוד מתנות חנופה שאנשים בעלי אינטרסים נתנו לו. טבע האדם לא השתנה וכמו היום גם אז, מי שנותן מתנות לחזק אינו שולח לחמו על פני המים. הוא שולח לחמו לכתובת מאוד מסוימת עם כוונה ברורה.
דווקא משום כך, ברור שקוהלת מבדיל בין מתנות חנופה ממוענות לאדם ספציפי, לבין דאגה לעתיד קשה שאדם מפריש לטובתו חלק מלחמו ושולח אותו על פני המים, כלומר ללא כתובת ספציפית.

נשאלת השאלה, איך נדע מתי שליחת הלחם היא מהסוג הראשון (חנופה ממוענת לחזק שיכול להיטיב עם החנפן) לבין שליחת לחם מהסוג השני (מתן חלק מהלחם שיש לי היום לטובת החברה הסובבת אותי מתוך דאגה שמא העתיד צופן לי ימים קשים).

יש לשאלה הזו מספר תשובות שהברורה ביניהן היא שכאשר המתנה ניתנת לאיש ציבור שיש ביכולתו לסייע לנותן המתנה מעצם תפקידו, הרי שזו מתנת חנופה עם כתובת מדויקת, או בעברית פשוטה שוחד.

ושוחד הוא אסור. 
איסור השוחד הוא אחד ממקבץ החוקים של פרשת משפטים אותה אנחנו קוראים השבוע. אותו מקבץ חוקים ראשון שקיבלנו מיד לאחר עשרת הדיברות. וכך כתוב (שמות, פרק כג`, פסוק ח`):
ח) וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. 
ראשית, חשוב לשים לב שהתורה מטילה את מלוא כובד המשקל על מקבל השוחד ולא על נותן השוחד.
ודבר נוסף, השוחד מעוור לא רק עיני צדיקים אלא גם עיני פקחים. ולמה זה חשוב? משום שכבר קראתי מסלפים המקלים ראש בשוחד בטענה שהוא מסלף עיני צדיקים, וממילא אין בעולם צדיקים ממש. בשל כך, התורה מקפידה לציין שלא מדובר בעיוורון של צדיקים בלבד, אלא גם של פקחים, שהם אנשים רגילים שבוודאי אינם צדיקים. גם הם נקראים, בעניין השוחד, להבין שעליהם לנהוג כאילו הם צדיקים.