שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע - קהלת י"א | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר © Can Stock Photo / berkut ת.פרסום: 06/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק יא הוא פרק מקסים, מלא חכמה. החכמה מבוססת על ניסיון, ועיקרה – דאגה לעתיד והתנהלות בעולם של אי ודאות.

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ. יש דברים שאין להם תשואה מיידית, ואדם מהסס – האם ראוי להשקיע בהם. אומר קהלת – אם הדבר טוב וראוי, עשה אותו. יתכן שהתשואה אינה מיידית, אך אתה תיהנה ממנה בעתיד.

הפסוק הזה התאזרח בשפה העברית בהקשר של עשיית חסד וטוב. אני מעדיף עשיית טוב לשמו, שלא על מנת לקבל פרס. אך בכל זאת, טוב שבני אדם יעשו טוב, גם אם המטרה שלהם היא להרוויח מכך בעתיד.

בפרק א קבע קהלת שדּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. דומני, שכאן הוא מציג דינמיות. הארץ אינה עומדת לעולם, יש בה התרחשויות, יש בה שינויים, והעובדה שכרגע אינך רואה שתהיה לך טובה מעשיית טוב, הדבר אולי נכון במציאות הנוכחית, המציאות משתנה ובעתיד אתה עשוי ליהנות מן הטוב שאתה עושה.

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ. זו חכמת יוסף המשביר. יש לחסוך לעתיד ולא לבזבז הכל היום, כדי להיות ערוכים לשעת דחק. זה הרעיון של תכניות חסכון, פנסיה, ביטוח רפואי וביטוח חיים.

אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם, עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ, וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן - מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא. בניגוד לשני הפסוקים הקודמים ולפסוקים הבאים, פסוק זה אינו מדריך אותנו ואינו משיא עצה לחיים. הוא מתאר מציאות. אך זו מציאות שיש להכיר בה, ובכך היא מתקשרת לעצות שבפרק. קהלת מבחין בין העננים שאנו רואים בשמים, ואיננו יודעים היכן הם ימטירו גשם ואם נהנה מהם או לא, לבין נפילת עץ, שאנו יודעים את מיקום נפילתו. הכוונה היא, שיש בחיים עוגנים של ודאות יציבה ולעומת זאת יש ערפילי אי ודאות. טוב להכיר את אלה ואת אלה. לדעת לקבל החלטות נכונות בהתייחס לעוגנים היציבים, ולהעז לקבל החלטות בתנאי אי ודאות, כי האלטרנטיבה היא תקיעות חסרת תוחלת.

על קבלת החלטות באי ודאות מדבר הפסוק הבא. בחברה חקלאית, הדוגמה היא מחיי החקלאות, אך היא נכונה בכל תחומי החיים, של פרט, משפחה, ארגון, קהילה ומדינה. 
שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר. מי שמפחד מן הרוח וממתין עד שהרוח תשכך לגמרי ולא יזרע לפני כן – לא יזרע לעולם. מי שחושש לא לקצור עד שיהיה בטוח שעבודתו לא תופרע בשל גשם, לא יקצור לעולם.

קהלת ממליץ להעז ולפעול גם בתנאי אי ודאות. לעולם לא תהיה ודאות מוחלטת, ומי שמפחד להחליט ולבצע, גוזר על עצמו חידלון. חוששני שתרבות ועדות החקירה והמשפטיזציה עלולה לסרס אותנו, באמצעות עיקורנו מן התבונה הזאת.

וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. איזה פסוק נפלא! מָתוֹק הָאוֹר! מהו האור? מה שאנו רואים. מה שאנו רואים הוא טוב, כלומר העולם הוא יפה, הוא טוב, הוא מתוק. בפרקים הראשונים הלין קהלת כמה משעמם תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. והנה, כאן הוא ממליץ לנו לפקוח עיניים, להביט בעולם, ולראות שהחיים יפים.

אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם/ נָתָן זַךְ

אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת
אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי
הַמֻּפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל
אֶת מִי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ יָפֶה לְהַלֵּל
וּמָלֵא, כָּל כָּךְ מָלֵא, יֹפִי.

וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה לְעוֹלָם לִהְיוֹת עִוֵּר לִיפִי
הָעוֹלָם כָּל עוֹד אֲנִי חַי. אֲנִי אֲוַתֵּר
עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים אֲבָל לֹא אֹמַר דַּי
לִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי חַי
וְשֶׁבּוֹ יָדַי מְהַלְּכוֹת כְּמוֹ אֳנִיּוֹת וְחוֹשְׁבוֹת
וְעוֹשׂוֹת אֶת חַיַּי בְּאֹמֶץ, וְלֹא פָּחוֹת
מִכֵּן, בְּסַבְלָנוּת, סַבְלָנוּת בְּלִי דַּי.

וְלֹא אֶחְדַּל מֵהַלֵּל. כֵּן, לְהַלֵּל לֹא אֶחְדַּל.
וּכְשֶׁאֶפֹּל עוֹד אָקוּם – וְלוּ רַק לְרֶגַע – שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ
הוּא נָפַל. אֶלָּא הוּא קָם עוֹד לְרֶגַע לְהַלֵּל
בְּעֵינַיִם אַחֲרוֹנוֹת
אֶת שֶׁלְּהַלֵּל לֹא יֶחְדַּל.

ומתוק האור לעיניים / רחל שפירא

הֵן תּוּכַל לָקוּם וְלָלֶכֶת.
דְּבַר מָה קוֹרֵא בְּךָ לָלֶכֶת.
גַּעְגּוּעֶיךָ הֵם לְךָ כְּנָפַיִם
וּמָתוֹק הָאוֹר בָּעֵינַיִם.

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ. וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט. ספר קהלת הוא ספר של סתירות רבות, קהלת והיפוכו, וכאן הסתירה היא באותו פסוק. מצד אחד, קהלת ממליץ לילד ולבחור ליהנות מהחיים ולנצל את יתרונות הגיל. מצד שני, הוא מזכיר לו שזה יעלה לו ביוקר כשיגדל. ואולי הסתירה הזאת נועדה להציב בפניו גבולות. לומר לו, תיהנה, אבל דיר בלאק. לא מועדוני חשפנות, ובגיל 26 הגיע הזמן שתתחיל לעבוד.