אדם זקן מה יש לו בחייו - קהלת י"ב | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 08/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחֻרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ:

תם ונשלם לו ספר קהלת. ספר אשר נכתב על ידי אדם זקן חכם וחסר אשליות. הספר שכתב קהלת נכתב בכנות וביושר מעוררי השתאות. ממקום של חשבון נפש עמוק, חתרני וללא פשרות. לפעמים הוא מהתל ומשחק בנו אבל אפילו לרגע אחד איננו מפסיק להסתכל לעולם בלבן שבעיניים ולומר את האמת. כל מי שליווה את הוריו בימי זקנתם הדועכים, יודע בסתרי לבבו שקהלת צודק. הזיקנה היא קשה מרה ומעטים הם הנמלטים מנשיכתה.

אתמול קברנו אדם יקר שהיה היוצא מהכלל שאיננו מעיד בכלל על הכלל. איזי מת בן 99, בשיבה טובה ומתוקה. עד רגעיו האחרונים היה מקור שאינו חדל מלנבוע של שמחה ואופטימיות. אם למות אז רק כך. כל כך מפעים ונדיר לראות אדם בן 99 שאינו מאבד את חוש ההומור והתקווה. 
לפני כמה שבועות עוד הספיק לחלוף על פני בקלנועית להבחין שאני מצוברח לעצור, לרדת בצהלה גדולה ולאחר חמש דקות ונהדרות של צחוקים להפליג שוב לדרכו והוא צוהל אל העולם ומשאיר אותי מחויך. איזה אדם.

אלא שרוב האדם לא כך היא סוף דרכם. אבי נפרד מהעולם בייסורים גדולים. ואמי נפרדה מהעולם כשהיא מתעבת אותו בכל כוחותיה ההולכים ונחלשים על כל מה שעולל לה. העולם אדיש לקיומכם, אומר לנו קהלת, וטוב תעשו אם תאחזו בכל קנה קש נידף ברוח כדי להינצל מאימת העולם. ומהבחינה הזאת, ורק מהבחינה הזאת, כרצות האימה האנושית מפניו של העולם אפילו אלוהים יורה.

שני שירים על מות אב
1. 
אָבִי אָבִי
מְחַל עַל אַבְנֵי הַדֹּפִי
שֶׁדָּבְקוּ בָּעֲקֵבֶיךָ
עֵת פָּסַעְתָּ רָזֶה וְנִכְאָב
אֶל הֶהָרִים הָרְחוֹקִים.
מֵטִיל רַק כַּצֵּל
אֶת אִמִּי מֵאָחוֹר.

אָבִי אָבִי
לַהֲטוּטָן זָרִיז בְּמוּמֶיךָ
כּוֹאֵב כְּבוֹד גּוּפְךָ
שֶׁחֻלַּל בְּיַד זָרִים.
חֶרֶשׁ סוֹעֵר קָדִימָה
כְּבוּל מַכְאוֹבִים צִבְעוֹנִיִּים
וְהֵם לוֹקְקִים אֶת בְּשָׂרְךָ הַדַּל
כִּנְמָלִים בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ.

אָבִי אָבִי
מֶה חָשַׁבְתָּ עֵת הוּטַלְתָּ לָאָרֶץ
בָּז לַבּוֹרְחִים וּבָז לָאוֹהֲבִים.
מֶה חָשַׁבְתָּ
כְּשֶׁנָשְׁכוּ הַכְּלָבִים בִּבְשָׂרְךָ
וַאֲנִי מַבִּיט מֵרָחוֹק.

2.
לְבַסּוֹף, קָשׁוּבוֹת הָיוּ אֹזְנָיו
רַק לְתֹאַם הַצְּלִיל הַפְּנִימִי
הַזַּךְ וְהַטָּהוֹר שֶׁהוּפַק
מֵהַסֵּבֶל וְהַבֶּהָלָה לַחַיִּים,
שֶׁכְּבָר נֶאֱסַף לִהְיוֹת
מַשְּׂאַת נֶפֶשׁ אֶל מְנוּחָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּאֵב,
לִהְיוֹת לִבְרִית עֲיֵפָה
בֵּין אָדָם לִבְשָׂרוֹ הַמִּתְנַכֵּר.

לְבַסּוֹף, שְׂרֵפַת חַיָּיו הָיְתָה לְאֵפֶר
וְלָנוּ נוֹתְרוּ רַק
חִיּוּכוּ הֶחָם כְּעָלֵי הַפֶּרַח
וַאֲבִיב הָעַד
שֶׁל עֵינָיו הַחֲכָמוֹת.
וּבְאֹזְנֵינוּ יְהַדְהֵד צָלוּל
צְחוֹקָה שֶׁל צִפּוֹר דְּרוֹר
שֶׁנִּמְלְטָה מִשֶּׁבִי
לְשׁוֹטֵט בְּהֵיכְלֵי הַזֹּהַר
שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַכּוֹאֲבִים. 
-----------------------------------------------
בציור בחרתי לזכור את בוראי, אבי אשר פלמה, 
שבכל יום שעובר אני מכיר לו תודה יותר