כַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי - אסתר ד' | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 13/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

שני דברים בעלי משמעות נסתרת חבויים בפסוק זה. 
האחד הוא אולי המקום הכי קרוב לאזכור של אלוהים במגילה. 
אלוהים איננו מוזכר בשמו אפילו לא פעם אחת בכל המגילה. והרווח וההצלה שיגיעו ממקום אחר הם סוג של אזהרה שמשגר מרדכי לאסתר. 
אם תשבי עכשיו בשקט תבוא ההצלה מזה שאסור להזכיר את שמו במגילה (ואני לא מתכוון לוולדמורט). ואת לא באמת רוצה שזה יקרה ואת ממש לא רוצה לקלקל לרבא את המדרש היפה שלו שנביא בפרק ו`. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. מוסיף הדוד מרדכי.

והדבר השני, מתגלה שמרדכי הוא קצת כמו השייך יאסין שהיה שולח נערים ונערות למשימות התאבדות. 
מרדכי מזכיר לאסתר לשם מה נשלחה לארמון, ושבאה העת להתפוצץ על המלך. ואסתר שמבינה היטב את מהות המשימה הכרוכה בסכנת מוות עונה לו כמו שאהידית מהמניין "כאשר אבדתי אבדתי". 

מרדכי והיהודים, שם שנשמע כמו שם של להקה שאולי הקים אהוד בנאי בבית הספר, צמים, וגם אסתר ונערותיה צמות. וכל התנ"ך עוצר את נשימתו. יהיה או לא יהיה פיצוץ. 
המשך יבוא...
----------------------------------------
בציור: כאשר אבדתי אבדתי...