עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת - אסתר ה' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ת.פרסום: 14/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

"וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי", אמרה אסתר בפרק הקודם, לבטא את מהות החלטתה לפעול לביטול הפתרון הסופי ליהודים. היא יצאה למשימה נועזת, בעלת סיכון גבוה לא לחזור ממנה. היא עשתה זאת בשלמות עצמית, מודעת לכובד האחריות שעל כתפיה במשימה זאת. לעת הזאת היא הגיעה למלכות. אם תצליח, נפלה בחלקה הזכות הגדולה להציל את העם היהודי מהשמדה.

שלושה ימים צמה אסתר. בשלושת הימים צמו עמה והעניקו לה מכוחותיהם כל היהודים. ובשלושת הימים הללו היא רקמה תכנית פנטסטית.

התכנית כולה רצופה סכנות. כל שלב ושלב בתוכה עלול להפיל אותה. הסיכון הגדול הוא בשלב הראשון. אם המגילה נפתחה בסיפורה של ושתי, שסירבה לבוא אל המלך, כאשר נקראה לעשות כן, כאן המלכה מסתכנת בבואה אל המלך בלי שהוזמנה.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת.

איזה מתח. יקבל אותה או יוציא אותה להורג?
וַיְהִי, כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו. וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר, וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט. 
שלב א`, השלב הקריטי של פאתי היעד, הושלם בהצלחה. אסתר הורשתה להיכנס אל המלך. ובהתאם לכללי הטקס, נוגעת בראש השרביט.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה? וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ. 
אחשוורוש לא היה חכם גדול, אבל הוא הבין שסתם כך אסתר לא הייתה מסתכנת בהגעה אל המלך בלי הזמנה. יש לה איזו בקשה. והוא מודיע לה מראש, ברוחב לב ובנדיבות, גם בלשון הפרזה, שכל שתבקש, עד חצי המלכות – ייעשה.

זה הזמן לבקש מן המלך בקשה פשוטה: בטל את גזירת הפתרון הסופי. אבל אסתר מבינה, כנראה, שזה לא פשוט. היא כבר מכירה קצת את המלך, ומבינה שעליה לנקוט בערמה, וליצור אצל אחשוורוש מצב פסיכולוגי מתאים, לקבלת הבקשה, כדי שהיא תענה. עליה לפרוט על הנימים הרגישות שלו.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ. 
זה הכל?! נשמע מוזר. לשם כך היא הסתכנה, באה ללא הזמנה אל המלך? כדי להזמינו למשתה? מוזר. כנראה שגם בעיני אחשוורוש זה קצת מוזר.

הפעם אין המדובר במשתה המוני, אלא בסעודה אינטימית. רק המלך והמלכה. אה... והמן. היי, המן, מה הוא עושה כאן?

זה מעורר את סקרנותו של המלך. מה פתאום המן? שמא נרקם כאן איזה סיפור רומנטי? ואולי בכלל הוא טיפס קצת גבוה מדי?

אבל כמו מרדכי, להבדיל, כך גם אחשוורוש פועל בדיוק על פי תכניתה של אסתר סימן 2. גם הוא אינו עומד בפני הכריזמה שלה, מרגע שנטלה את המנהיגות.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר. וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר. 
אחשוורוש והמן, שני האנשים הבכירים בממלכה, ממהרים לבצע את רצונה של אסתר. המן מאושר. הוא מבין שלא רק בעיני המלך הוא נשא חן, אלא גם בעיני המלכה. כעת, הכל ידעו זאת, והכבוד והיקר שיקבל, יגדלו שבעתיים.

אחשוורוש, כבר אמרנו, אינו חכם גדול. אבל כנראה שהוא גם לא טיפש קטן. אוקיי, יושבים, אוכלים, נהנים. אבל ברור שלא לפיכך התכנסנו. הרי ברור שאסתר זימנה את המלך ואת איש הביצוע מס` 1 באימפריה, כדי לבקש משהו.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן: מַה שְּׁאֵלָתֵךְ, וְיִנָּתֵן לָךְ. וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? – עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ.

אסתר אינה מתבלבלת. היא שומרת על קור רוח על אנושי. פניה אינן מסגירות דבר. והיא מותחת עוד יותר את עצביו של אחשוורוש, עד שיבשיל להיענות למשאלתה.

וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר: שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי; אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ.

מה פה קורה פה? המלך סקרן, מתוח. משהו מריח לא טוב. אך הוא משחק את המשחק.

והמן? המן מאושר. הוא זכה בפיס.
וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

יוצא לו המן, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, נפוח כבלון, ולפתע ננעצת בו סיכה.
וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ, וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה.
כל אושרו, ביומו הגדול, התנדף, בגלל איזה יהודי שיושב באדישות על הספסל, כאשר המן עובר בסביבה, ואינו קם להשתחוות לו.

הוא לא מורה למאבטחיו לירות בו. אפילו לו לאזוק אותו. הרי זו מדינת חוק. הוא מתאפק, ומזמן את מקורביו להתייעצות.

וַיִּתְאַפַּק הָמָן, וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, וַיִּשְׁלַח, וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ. וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ, וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הָמָן: אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי, וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
שיעור בפרופורציות. או בטירוף של תאוות כבוד ושררה. המן מכנס את מקורביו ועושה את מאזן חייו. על כף אחת של המאזנים, הצלחתו הגדולה, המעמד הרם אליו הגיע, העושר הרב שצבר, המשפחה הטובה והגדולה שיש לו, וביטוי השיא למעמדו ממש ביומיים האחרונים – רק הוא, היחיד מכל השרים והבכירים, המוזמן לסעוד עם המלך ועם המלכה. מה עוד תבקש?

ועל הכף השניה... מרדכי לא קם לכבודי ואינו משתחווה לי. והרי בעוד 11 חודש בדיוק יוסר המטרד, כאשר כל "עם מרדכי" יושמד באחת.

ואיזו כף מכריעה? וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. לא יאומן!

כאן אנו פוגשים לראשונה גיבורה חדשה – זרש, אשתו של המן. מאחורי כל גבר מצליח ניצבת אישה מופתעת, נהוג לומר. זרש אינה רק מופתעת, אלא היא המושכת בחוטים.
וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו: יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו. וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ. 
מה הבעיה? תוהה זרש. יש לך מטרד? הסר אותו. את עם מרדכי תשמיד בעוד 11 חודש, אבל ממנו תיפרע מיד. אבל מיד. מחר בבוקר. למה? כדי שתוכל להגיע אל המשתה שמח וטוב לב, רגוע.

וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן. וַיַּעַשׂ הָעֵץ.

****

שלוש דמויות נשיות פועלות במגילה – ושתי, אסתר וזרש. שלושתן פועלות בתוך עולם פרטריאכלי, שוביניסטי, סקסיסטי. יכולתן להשפיע מוגבל מאוד. וכל אחת מהן מייצגת דרך אחרת של מנהיגות נשית, בסיטואציה כזאת.

דרכה של ושתי היא עמידה על כבודה כאישה והתרסה פמיניסטית. היא מודעת לכך שאין בכוחה לשנות ולהשפיע, ואף על פי כן, היא עומדת על שלה. ואולי היא מבינה, שגם אם היא תשלם את המחיר היום, היא עשויה להוות אם טיפוס לנשים רבות בעוד דורות רבים, שתלכנה בדרכה ותחוללנה שינוי.

דרכה של אסתר מורכבת. היא מחליטה לשאת על גבה את גורל עמה, ומסכנת לשם כך את חייה. היא מגלה מנהיגות לאומית, כאשר היא מורה לעם היהודי על שלושה ימי צום ובכך מכנסת את העם המפורד והמפוזר לאחדות ולסולידריות. ועל האופן שבו היא משיגה את רצונה מול אחשוורוש; שיטת פעולתה שהתחלנו להיחשף אליה בפרק זה, נמשיך לעקוב בפרקים הבאים.

ובאשר לזרש. 
המן זקוק לעצתה. הוא מספר לה על הסבל שנגרם לו, עקב סירובו של מרדכי להשתחוות לפניו. 
מה היתה אומרת לו אישה אחרת?
היא הייתה מנסה לאזן, להרגיע. היא הייתה מנסה להעמיד בפרופורציות את התסכול שלו.
אך זו אינה דרכה של זרש. זרש מלבה את תאוות הכבוד שלוחת הרסן ונטולת הגבולות שלו.

זרש אישה אסרטיבית מאוד. איש חזקה מאוד. במצב אחר, היא הייתה השליטה. אולם הכללים אינם מאפשרים לה קריירה מנהיגותית. ולכן, היא מנתבת את האסרטיביות שלה לקריירה של בעלה. רק דרך הקריירה שלו, היא יכולה לממש את האמביציה שלו. זרש היא אם טיפוס לנשים אסרטיביות לקריירה של הבעל. "אשת מהנדס", כבמערכון הנפלא של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי. אם טיפוס לנשות מנהיגים מאז ועד... בלי שמות.

זרש היא אישה חזקה. המן הגדול, שעל פיו יישק דבר בכל הממלכה, תלוי בה ובעצתה ופועל על פי דבריה. היא בעלת עוצמה אדירה. היא השולטת מאחורי הקלעים.

****

שירה של נעמי שמר "שובי השולמית" – כולו שיר השירים. אולם יש בו טעימה מן הפרק שלנו.

כאשר האיש מחזר אחרי השולמית, הוא משתמש במילותיה של אסתר לאחשוורוש "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ".

תני לי את ידך
ואני אתן
אתן ידי לך
אִם נָא מָצָאתִי חֵן 
ככה נרחף
ניסחפה במעגל
אי שולה שולמית.