איזבל, זרש והאישה ה"תומכת" - אסתר ה' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, הציור יונה ארזי ת.פרסום: 14/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שלושת ימי הצום שגזרה אסתר על עצמה ועל היהודים הסתיימו והיא ניגשת למלאכת הצלת העם מגזירת ההשמדה של אחשוורוש והמן. היא ניגשת לארמון המלך בתיקווה שיסכים לפגוש אותה, למרות שלא הוזמנה אליו.
והמלך מסכים למפגש ואף מבטיח לאסתר שכל מבוקשה יינתן לה, "עד חצי המלכות":
ג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ

אסתר לא ממהרת לבקש שהמלך יבטל את רוע הגזירה.
לא ברור לה אם רוע הגזירה נמצא בחלק חצי המלכות שהמלך מוכן לתת לה.
היא בונה תוכנית שבה ביטול רוע הגזירה יינתן לאחר שתצבור את אמונו של המלך, לא רק ביופיה.
ולכן, היא מבקשת בקשה פשוטה: בוא אלי לארוחת ערב (משתה VIP) עם השר הבכיר שלך, המן.
מפגש פסגה בהרמון.

המפגש מתנהל על מי מנוחות, ושוב שואל המלך את אסתר מה מבוקשה ומבטיח לה "עד חצי המלכות".
אבל אסתר כשחקנית פוקר מנוסה, מחזיקה את המלך במתח ומזמינה אותו לארוחת ערב נוספת, למחרת היום, עם המן.
והמלך, מה אכפת לו? מסכים.
והמן? הוא מאושר עד הגג לנוכח האמון הרב לו הוא זוכה מהמלך ומהמלכה.

אבל ביציאה מהמשתה עם המלך והמלכה, הוא עובר בשער הארמון ונתקל במרדכי.
ומרדכי ממשיך ועומד בסירובו להשתחוות להמן.
הסירוב הזה של מרדכי מעצבן ומקלקל להמן את מצב הרוח:
ט) וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ--וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה

המן מגיע הבייתה עצבני.
הוא מספר לאשתו ולבניו על הכבוד הרב שזכה בו באותו יום, אבל מתלונן שכל הכבוד הזה לא שווה לו דבר אל מול מרדכי הסרבן.
הוא כבר החליט על חיסול כל העם היהודי כולל מרדכי, ובכל זאת ממשיך ומתעצבן על מרדכי.
איש רע. ממש תמצית הרוע.
יג) וְכָל זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי: בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ

וכאן נכנסת דמות חדשה לסיפור העלילה, אשתו של המן, זרש.
אפשר היה לצפות שהיא תנסה להרגיע את חמתו של המן ותשכנע אותו שיניח למרדכי לנפשו, שהרי ממילא נגזר דינו למוות.
אבל זרש פועלת בדרך אחרת ופותרת לבעלה את הבעיה באמצעות תוכנית פעולה פשוטה: מרדכי מפריע לך, אז תתלה אותו. מה הבעיה?
זו דרכה של זרש לנזוף בהמן על "חולשתו".

בכך היא מזכירה לי את איזבל (מלכים א` פרק כא), הגוערת במלך אחאב בעניין הכרם של נבות.
תזכורת קצרה:
נבות מסרב למכור את הכרם שלו לאחאב:
ג)וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל-אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ: 
אחאב חוזר לארמונו מתוסכל מהסירוב של נבות. אפשר להניח שהיו לו מקרים קודמים בהם לא גילו כלפיו התנגדות. הוא עצבני, שוכב במיטתו ומסרב לאכול. מלך אינפנטיל.
איזבל מזהה את מצב הרוח של המלך ושואלת אותו בענין:
ה) וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה-זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם: 
ואחאב מתבכיין על כך שנבות מסרב למכור את הכרם.
איזבל לא מוכנה לקבל את המצב שבו המלך נכנע לאזרח הפשוט ואומרת לאחאב:
ז) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶֹה מְלוּכָה עַל-יִשְֹרָאֵל קוּם אֱכָל-לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי::
קום, תפסיק לילל, אתה המלך ועכשיו תחזור למלוך. אני אתן לך את הכרם של נבות.

המשך הסיפור הוא שאיזבל דואגת לכך שנבות יואשם בבגידה ויומת במשפט מבוים ואחאב לוקח את הכרם.
על זה מוכיח אותו אליהו במשפט הידוע "הרצחת וגם ירשת"?

אז איזבל אמנם הייתה יותר פעילה מזרש אבל מוטיב האישה המוכיחה את בעלה על היותו לא אכזרי מספיק, דומה מאוד:
יד) וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ; וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ. {ס}

המן מקבל את עצת אשתו ומכין את עץ התלייה.
המשך הסיפור בפרק הבא.

הערת אגב: יש לי הרגשה שגם ראש ממשלתנו, בערב, כשהוא חוזר לביתו, מחכה לו אישה "תומכת"