הָמָן הָרָע הַזֶּה - אסתר ז' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה DREAMSTIME ID 87241428 © Punnawich Limparungpatanakij | Dreamstime.com ת.פרסום: 18/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

היה זה היום הקשה של המן. מאיגרא רמא, של המוזמן היחיד למשתה האינטימי של המלך והמלכה, ההכרה במעמדו הרם, והאופוריה לקראת תלייתו הצפויה של מרדכי, והצעתו מה ייעשה לאיש שהמלך חפץ ביקרו בהנחה שהוא עומד לצאת במצעד ניצחון בבירה בבגדי המלך ועם כל סמלי השלטון - הוא התרסק למסע שבו הוא מרכיב את אויבו בנפש מרדכי ברחבי העיר וקורא קריאות לכבודו. ובשפל הזה, הוא שמע מאשתו ואוהביו הערכה, שמבחינתו – הכל אבוד.

ולמרות הכל, נותר לו עוד זיז אחד להיאחז בו, אישור למעמדו, לכך שלא הכל אבוד. עובדה, גם הלילה הוא הוזמן, יחיד, למשתה המלך והמלכה. והוא לא ידע מאיפה זה בא לו.
וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן: מַה שְּׁאֵלָתֵךְ, אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת - וְתֵעָשׂ. וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר: אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. כִּי נִמְכַּרְנוּ, אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד, לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד. וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי, כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא, אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. 
התשובה הראויה לשאלתו של אחשוורוש, היא תשובתו של נתן הנביא לדוד: אתה האיש! הוא המלך, הוא אישר את השמדת העם, הוא חתום על הצו. והוא אפילו לא זוכר זאת, כי במה המדובר בסך הכל, בהשמדת עם. זוטי דברים. לא עניין הרה גורל, כמו אשתו שמסרבת להופיע בפני חבריו השיכורים, למשל.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר: אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה. וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. 
אחשוורוש גם ככה היה חם על המן. הן באותו בוקר הוא נחשף לתאוות הכח והכבוד של המן, שביקש לצעוד עם סמלי השלטון של המלך בפומבי, ברחבי העיר. והחצוף רצה להשמיד את מלכתו האהובה ואת עמה?

וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן, אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן, וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. 
המן הבין מה מעמדו בעיני המלך. ובעזות מצחו הוא מתחנן בפני אסתר, שאת עמה ניסה להשמיד, אולי ממנה תבוא תשועתו.

וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה, אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת? הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וּפְנֵי הָמָן חָפוּ.
המלך ראה את המן משתטח על מיטתה של אסתר. גם כך הוא רתח על המן, והנה, הוא נראה בעיניו כמי שמנסה לכפות את עצמו על אשתו, לנגד עיניו. וּפְנֵי הָמָן חָפוּ, כי הוא הבין שגורלו נחרץ.

לאורך הספר, ראינו את התפתחותה של אסתר, מנערה פאסיבית שנלקחת בידי אחרים ואין לה קול משלה, לאסתר המנהיגה, שהעם היהודי נשמע לה, ושנוטלת על עצמה סיכון עצום, מתוך הבנת אחריותה, כמי שהגיעה לעת הזאת למלכות, כדי להציל את עמה מהשמדה. התכנית המתוחכמת שהיא רקמה דפקה כמו שעון. היא מתגלית כחכמה, כערמומית, כבעלת אינטליגנציה רגשית מפותחת והבנת נפש הדמויות הפועלות. והיא היטיבה לנצל את קסמיה הנשיים, כדי לסובב את המלך ואת המן כרצונה, כדי להשיג את משאלתה.

זו דרך לגיטימית וראויה של מנהיגות נשית במציאות פטריאכלית. שימוש בנשיות כדי להלך קסם על מנהיגים גברים ולקדם את העניין שאליו היא מחויבת. ואין עניין צודק יותר מזה שלמענו היא פעלה – הצלת עמה מהשמדה.

אולם, כפי שנראה בפרקים הבאים, היא עוד לא השלימה את משימתה.

וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה, אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה.
מיהו חרבונה? אחד מעוזרי המלך. כנראה מישהו שיש לו חשבון אישי עם המן. ובהזדמנות חגיגית זו, הוא לוחש באוזני המלך, שהמן הרע הזה, הכין עץ כדי להוציא להורג את מרדכי, זה שהציל את המלך והמלך חפץ ביקרו.

בפיוט "שושנת יעקב", שאנו שרים אחרי המגילה, מוזכרים הרשעים והצדיקים במגילה, והוא מסתיים במילים "וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב".

במה הוא זכה, והאם זה מוצדק?

אם הוא ידע על מזימתו של המן להוציא להורג את מרדכי, למה הוא לא מיהר לדווח על כך ולהציל את מרדכי? למה הוא שתק? למה הוא המתין עד שיידע בוודאות היכן מרוחה החמאה, ואז לחמם עוד את המלך, שרתח על המן, ולזכות בנקודות? לא ממש זכור לטוב.

לראשונה, מוזכר חרבונא במגילה כאחד הסריסים שנשלחו להביא את ושתי אל המלך. מכאן, שתפקידו הוא כנראה להיות שליח המלך, לזמן אליו אנשים. איך הוא ידע על העץ שהקים המן? אולי הוא אחד הסריסים שנשלחו להביא את המן למשתה, וכך נודע לו הדבר.

ויאמר דודי אמסלם לחרבונא: מלשין אחד! שטינקר!

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "תְּלֻהוּ עָלָיו". וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי.
אחד המוטיבים המרכזיים במגילת אסתר, הוא ככתוב בתהלים: "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל". יש צדק פואטי בכך שהמן הוצא להורג על העץ שהכין לשנוא נפשו, מרדכי. מהלך ה"וְנַהֲפוֹךְ הוּא" ימשך בהמשך המגילה.

וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה.
ברגע שהמן נפח את נשמתו, אחשוורוש נרגע.