שאלה ובקשה -אסתר ז' | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 18/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מפגש הצמרת הקריטי מתרחש בסלון של אסתר המלכה. המלך אחשוורוש, המלכה אסתר והמן במפגש מספר 2 המתרחש לאחר שהמן הושפל ונאלץ לתת כבוד למרדכי בחוצות העיר.
שוב חוזר המלך על הצעתו הנדיבה לאסתר:
ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן--מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ

למעשה המלך מציע לאסתר שתי משאלות. אחת – שאלתך, והשנייה – בקשתך.
השאלה תענה במלואה ואילו הבקשה מוגבלת ל"עד חצי המלכות".

אסתר הגיעה מוכנה ונותנת תשובה מדויקת לשתי המשאלות שניתנו לה. לשאלה היא מבקשת את נפשה. ואילו לבקשה היא מבקשת הצלה לעם שלה.
ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר--אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב: תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי
ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי, כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.

מדוע ההפרדה?
אני חושב שאסתר רוצה להחניף למלך במטרה לוודא שההצלה תהייה מושלמת. אני המלכה שלך אומרת אסתר ב"סאבטקסט". אמנם יש עם שאני שייכת אליו שאותו אני מבקשת שתציל, אבל אני שייכת לך ואמשיך להיות שלך גם בעתיד. 
היא מצד אחד מבצרת את מעמדה כמלכה ומצד שני מחברת את עצמה לעם שלה, מבלי לייצר זהות מוחלטת עם אף אחד משניהם. היא עוד תזדקק למעמדה כמלכה בהמשך העלילה.

המלך שואל את אסתר מי האחראי לגזירת ההשמדה הצפויה. תשובת אסתר היא כמו הורדת גיליוטינה על ראשו של המן:
ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר--אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה; וְהָמָן נִבְעַת, מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה

אמנם המלך אישר את ההשמדה (בכך שלא בדק מה עושה המן עם חופש הפעולה שנתן לו), אבל אסתר חכמה מספיק להתעלם מאחריותו של המלך ומפילה את כל האשמה על המן. גם בעניין הזה נראה שאסתר צופה פני עתיד.

עד סוף הפרק מסיים המן את חלקו בעולם עת הוא עולה על עץ התלייה שהוא הכין לאוייבו הגדול מרדכי:
ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן  גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, תְּלֻהוּ עָלָיו
י) וַיִּתְלוּ, אֶת הָמָן, עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי; וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ, שָׁכָכָה. 

האם אסתר תסתפק בתליית המן כמילוי שאלתה ובקשתה?
נחכה לפרקים הבאים, אם כי אנחנו יודעים שהשחיטה הגדולה עוד לפנינו.