אסתר WHO? - אסתר י' | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 21/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק האחרון במגילת אסתר הוא בן שלושה פסוקים בלבד.
הפסוק הראשון מרגיע. 
טירוף האירועים הסתיים והממלכה חוזרת לחיי שגרה בהם המלך אחשוורוש שולט בממלכתו וגובה מיסים מכל המדינות בממלכה. 
גביית מסים היא סימן לממלכה חזקה ומתפקדת.
בהחלט נדרש לגבות מסים באופן מסודר כדי לקיים עוד כמה משתאות והוללויות החביבים על המלך:
א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ) מַס עַל הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם

הפסוק השני מכניס את מרדכי להסטוריה הכתובה של ממלכות פרס ומדי.
יש כאן עקיצה קטנה למרדכי הגדול ההופך למשנה למלך. 
אמנם הוא גדול ועצום וחזק, אבל הוא ייזכר בהיסטוריה של פרס ומדי ולא בספר ההיסטוריה של היהודים (המגילה היא מגילת אסתר ולא מגילת מרדכי). 
רוצה להיכנס להיסטוריה של היהודים – את זה משיגים לא בגלות.
משנה אחר למלך גדול היה יוסף, שהיה משנה לפרעה.
יוסף ציווה שלאחר מותו ייקחו אותו אחיו לקבורה בכנען.
על מרדכי לא נאמר שבקש זאת. מן הסתם הוא קבור, אם בכלל הייתה דמות כזו, באיזשהו מקום באיראן הרחוקה. 
למרות זאת, היה חשוב ליהודים לפנטז שהוא ואסתר הגיעו לקבורה בארץ ישראל. 
דויד פלמה היסב את תשומת ליבי לכך שיש אתר בארץ ישראל המצוין כקבר אסתר ומרדכי, ליד ברעם בגליל.
יש גם מסורת על קבר אסתר ומרדכי בעיר המדאן שבאיראן.
על שתי המסורות האלה ניתן לקרוא בלינק הויקיפדיה המצורף:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A7%D7%91%D7%A8_%D7%90%D7%A1%…
ב) וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ, וּגְבוּרָתוֹ, וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ--הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, לְמַלְכֵי, מָדַי וּפָרָס

והפסוק השלישי הוא המסיים את המגילה:
ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו--דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ. {ש}
מרדכי יהודי.
מרדכי משנה למלך אחשוורוש.
מרדכי גדול ליהודים.
מרדכי רצוי (מקובל, אהוב) לרוב אחיו.
מרדכי דורש טוב לעם ישראל.
מרדכי מדבר בעד שלום לכל זרעו (לעם ישראל).
הכל ניראה טוב, ובכל זאת יש כאן כמה בעיות.
הראשונה – רצוי לרוב אחיו. מדוע מצויין במגילה שהיה רצוי לרוב אחיו. יכלו לכתוב רצוי לאחיו. 
אז ייתכן שהכוונה לאחיו הרבים כפי שמקובל על – ידי רבים. 
אני חושב שהיה רצוי לרוב אחיו בא לומר, שלא כול היהודים קבלו את מרדכי כגדול. אולי לא אהבו את הדבקות בגולה ואולי לא אהבו את הילולת השמחה אחרי ההצלה הגדולה שהייתה כרוכה בהרבה דם.

והבעיה השנייה – פרק סיום למגילת אסתר בו אסתר כלל לא מוזכרת.
האישה עשתה את שלה האישה יכולה ללכת.

הערה לסיום: 
רבים הקוראים במגילה ומוצאים בה מקומות רבים לשים בהם דגש. המהפך שעוברת אסתר, העמידה האיתנה של מרדכי מול המן, הניצחון הגדול של היהודים ועוד.
בעיני, הלקח מהמגילה הוא, שחייבים ליצור חברה אנושית שבה אין צווים שילטוניים שלא ניתן לשנות אותם. 
בשביל זה הדמוקרטיה, על שלל מגבלותיה, חייבת לקיים מנגנוני איזונים ובלמים בין הרשויות השונות, כאשר ניתנת עדיפות קלה לרשות השופטת במטרה להגן על האזרחים מפני סכנה של עיוורון הרוב לזכויות אזרח בסיסיות.