חיות אדם - דניאל ז' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, התמונה: חתוך עץ מאת הנס הולביין הצעיר ת.פרסום: 05/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דניאל כבר לא רק פותר חלומות אלא חולם חלומות ופותר אותם תוך כדי החלום..
והחלום הראשון הוא חלום בו מככבות חיות אימתניות העולות מן הים אחרי שרוחות השמים נכנסות אל הים. כאילו הים בלע את רוחות השמים ומוציא מתוכו ארבע חיות.
הראשונה בדמות אריה עם כנפי נשר. תוך כדי תנועתה נמרטו כנפיה, היא נחתה על רגליה וקמה כאדם עם לב אדם שניתן לה.
השנייה בדמות דוב שנשלחה לעמוד בפינה עם 3 צלעות בפיה והיא מצטווה לאכול בשר.
השלישית היא בדמות נמר עם כנפים של עוף ויש לה ארבעה ראשים. לחיה השלישית ניתן השלטון.
אז יש לנו עולם שבו חיה אחת הפכה לאדם, חיה שנייה אוכלת בשר ושלישית שולטת בכל מה שקורה.
ואז מגיעה חיה רביעית, אימתנית ונוראה מכל קודמותיה ולה יש שיני ברזל והיא אוכלת ורומסת עד דק כל מה שעומד בדרכה.
החיה הזו שונה מאוד מקודמותיה והיא בעלת 10 קרנים.
החיה הרביעית, האימתנית, עוברת מול עיניו ההמומות של דניאל (בחלום כמובן) שינוי. בין 10 הקרנים עולה וצומחת קרן נוספת, קטנה, ששלוש מעשר הקרנים שעל ראש החיה עם שיני הברזל נופלות עם הופעתה. ולקרן הקטנה יש עיני אדם ופה שמדבר "גדולות" (פוליטיקאית).
(ח) מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בַּקַּרְנַיִם, וְהִנֵּה קֶרֶן אַחֶרֶת זְעִירָה עָלְתָה בֵינֵיהֶן, וְשָׁלֹשׁ מִן הַקַּרְנַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת נֶעֶקְרוּ מִפָּנֶיהָ, וְהִנֵּה עֵינַיִם כְּעֵינֵי אָדָם בְּקֶרֶן זוֹ, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת.

ואז מגיע סבא טוב וחביב, המכונה כאן "עתיק יומין", שמביס גם את החיה הנוראית מכולן עם הקרנים הגדולות והקרן הקטנה בעלת עיני האדם והפה המדבר "גדולות". 
הסבא החביב הזה מגיע על כיסא ממנו יוצאים שביבי אש, גלגלי הכיסא מפיקים אש, נהר של אש יוצא מפיו, ואלפים של דמויות כלשהן מלוות אותו.
ומה עושה "עתיק היומין"?
הוא דן את העולם באמצעות ספרים. הכל כתוב ומתועד והוא יושב בדין:
(ט) רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻנְּחוּ וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת.
(י) נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשַׁמְּשׁוּהוּ וְרִבּוֹ רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעֲמֹדוּ, הַדִּין יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתָּחוּ.

ותוצאת מעשה הדין הוא שהחיה עם הקרן המדברת הומתה ושאר החיות הועברו משילטונן אך הן נשארות בחיים, בשעה ש"עתיק היומין" וצבא הקדושים שלו הופכים לשליטי העולם עד עולם:
(יד) וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ, שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר וּמַלְכוּתוֹ – אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת.
-----
עד כאן החלום.
את החלום פותרת לדניאל דמות מסתורית עוד בתוך החלום.
והפתרון פשוט – החיות מייצגות מלכים שונים שקמים מן הארץ ושולטים עליה, עד שמגיע אלוהים עם צבא הקדושים שלו והם מביסים את שלטון האדם והופכים עצמם לשליטי העולם:
(כה) וּדְבָרִים לְצַד הָעֶלְיוֹן יְדַבֵּר, וְאֶת קְדוֹשֵׁי הָעֶלְיוֹנִים יְעַנֶּה וְיַחְשֹׁב לְשַׁנּוֹת זְמַנִּים וְדָת, וְיִנָּתְנוּ בְיָדוֹ עַד מוֹעֵד וּמוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד.
(כו) וְהַדִּין יֵשֵׁב, וְשִׁלְטוֹנוֹ יַעֲבִירוּ, לְהַשְׁמִיד וּלְהַאֲבִיד עַד הַסּוֹף.
(כז) וְהַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן וְהַגְּדֻלָּה שֶׁל הַמַּלְכֻיּוֹת תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם, נִתְּנוּ לְעַם קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְכָל הַשִּׁלְטוֹנוֹת לוֹ יַעַבְדוּ וְיִשָּׁמֵעוּ.
(כח) עַד כָּאן סוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר; אֲנִי דָּנִיֵּאל, מְאֹד רַעְיוֹנַי יְבַהֲלוּנִי וְזִיוִי יִשְׁתַּנֶּה עָלַי, וְאֶת הַדָּבָר בְּלִבִּי שָׁמַרְתִּי.
----------
ואני שואל – מה הסיפור? מה הצורך לתאר את המלכים כחיות טרף אימתניות?
שוב ושוב חוזר בתנ"ך המוטיב שבו האדם אינו מסוגל לשלוט בעולם ולנהל אותו באחריות הנדרשת.
החיזיון הזה בא להדגיש שוב, עד כמה שילטון אדם בעולם מחוייב שיגיע להיות אימתני, דורסני ומאיים כמו החיות האימתניות העולות מן הים.
והפיתרון שמציע דניאל הוא לחכות.
יבוא יום ויגיע סבא חביב אך מלא כוח.
הוא יביס את כל המלכים הרשעים וישליט בעולם את מלכותו הקדושה.
אבל כמו תמיד, כמו במתן תורה בהר סיני, גם היא מבוססת על אש ופחד ודין.

והחמלה? איפה החמלה?