העברית של דניאל - דניאל פרק ח'  |מני גל

מאת: מני גל התמונה canstockphoto ת.פרסום: 05/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר דניאל הוא אחד הספרים המאוחרים ביותר בתנ"ך, מבחינת זמן כתיבתם. על פי תכנו, קרוב לוודאי שנכתב בהשפעת שפתם של יושבי גולת בבל. זו אחת הסיבות לכך שבטקסט העברי נמצאות מילים קשות לפיענוח. נצטט כאן מההקדמה לפירוש הרטום לספר דניאל:

"הסיפורים והתיאורים שבחלק הארמי מצטיינים ביופיים. הסגנון פרוזאי, אך עשיר ושוטף, ויש שהוא מתעלה לצורה פיוטית נשגבה. הלשון בחלק העברי, הכתוב אף הוא בצורה פרוזאית, עשירה ונשגבה, אך מתובלת במילים זרות ובביטויים מן העברית המאוחרת, ויש שהיא סתומה ביותר, כנראה מתוך המגמה של `סְתֹם הֶחָזוֹן`" (כלומר ניסוח סתום במידת מה, כדי ליצור מסר עמום, המתאים לחזיון נבואי).

נקדיש את הפרק הזה למבט קצת יותר יסודי בכמה מהמילים המיוחדות שבו:

בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ, חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי.

במילה `חזון` אנו נוהגים כיום להשתמש במשמעות של רעיון גדול שלאורו אנו הולכים לקראת העתיד. אצל דניאל – `חזון` הוא, ככל הנראה, `חיזיון`, מראה נבואי.

וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן, וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי.

ה`אובל` הוא, כנראה, יובל או תעלה, מן הסוג המחבר נהרות בבבל. `אולי` הוא, אולי, שמו של נהר.

וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל, וְלוֹ קְרָנָיִם.

`קְרָנַיִם` הן, כמובן, קַרְנַיִם, במשקל דומה ל`כְּתֵפַיִם`.

וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ, וְהִגְדִּיל.

נאמר על האיל בחזונו של דניאל. `עשה כרצונו` – היום אומרים: `עשה מה שבראש שלו`... `והגדיל` – אולי `הגדיל לעשות`, אך אפשר גם `גדל`, כלומר הלך וגדל בממדיו.

וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין.

עוד מילה, שאנחנו מייחסים לה כיום משמעות אחרת. כאן, אצל דניאל, הכוונה ל`מתבונן`.

וְהַצָּפִיר - קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו.

את המילה `צפיר` אנו מכירים כמעט אך ורק בסמיכות `צפיר עיזים`. ומהי `קרן חזות`? אולי קרן גדולה, שמראה הוא מחזה מרשים במיוחד.

וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ.

`חֵמָה` היא זעם, ואנו מכירים כיום את `חמת זעמו`; אבל הצירוף `חֲמַת כֹּחוֹ` הוא מובן ובהיר – זוהי חֵמָה של מישהו בעל כוח רב.

וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל, וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו, וַיַּךְ אֶת הָאַיִל.

כיום מי שמתמרמר, יש בו חולשה כלשהי. ה`יתמרמר` של צפיר העזים מבוסס על המרירות, או על מילת הבסיס `מר`, ומשמעותה פעולה רעה או אכזרית.

וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה.

`כְּעָצְמוֹ` – קרוב לוודאי שכיום היינו כותבים `וכהתעצמו`.

וַתִּגְדַּל יֶתֶר אֶל הַנֶּגֶב וְאֶל הַמִּזְרָח וְאֶל הַצֶּבִי.

אם `נגב` ו`מזרח` הן שתיים מרוחות השמיים, או פשוט יותר – שני כיוונים, מהי `הצבי`? יש המפרשים זאת כ`ארץ הצבי`, כלומר ארץ ישראל.

וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל, וּמִמֶּנּוּ הוּרַם הַתָּמִיד, וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ.

בפסוק קודם נזכר צבא השמים, ומיהו שר הצבא? זהו שר צבא השמים, ובפשטות – אלוהים. אם הזכרנו את ארץ הצבי, היא ארץ ישראל, יתכן שמה שמייצג את שר צבא השמים הוא המקדש, וממנו `הורם`, נלקח, הוסר קרבן התמיד. `לְהָרִים`, במובן של לקיחה אסורה, קיים עד היום בסלנג העברי.

וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע, וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה.

כאן אנו נכנסים ממש לתחום הניחושים. האם מדובר בצבאו של האויב (אנטיוכוס?) שהוצב במקדש, חילל את קרבן התמיד, והשליך את האמת, היא תרבות הפולחן העברי, ארצה?

וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר.

על פי ההקשר – האחד הקדוש הוא מלאך.

וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר...

ואותו מלאך מדבר בחזונו של דניאל אל מלאך אחר, הנקרא כאן בשם `פלמוני`. יש מפרשים מילה יחידאית זו כהֶלְחֵם של המילים `פלוני אלמוני`.

עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס?

היעדר תחביר ברור מקשה מאד על פיענוח הפסוק. `עד מתי` – כנראה מדובר בשאלה עד מתי יימשך המצב המחפיר הזה במקדש, שהוא שומם בשל ביטול קרבן התמיד, והמקדש כולו מרמס לצבא זר.

עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ.

אלפיים ושלוש מאות `ערב ובוקר` הם אלף מאה וחמישים יום. האם הכוונה לאותן שלוש שנים, שבהן הפולחן בבית המקדש השני הושבת, ושבסופן נעשה צדק עם המשאלה לחזור ולקיים את הקודש (עם הצלחת מרד החשמונאים)?

וַיְהִי בִּרְאֹתִי, אֲנִי דָנִיֵּאל, אֶת הֶחָזוֹן, וָאֲבַקְשָׁה בִינָה.

דניאל כנראה אינו מבין את החזון, והוא `מבקש בינה`, כלומר הסבר.

וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גָבֶר.

בחזון מופיעה לפני דניאל דמות הדומה לגבר.

אֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי, וַיִּקְרָא, וַיֹּאמַר: גַּבְרִיאֵל, הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה!

דניאל שומע קול אנושי, הקורא לאותה דמות הדומה לגבר בשם `גבריאל`. שם זה מוכר לנו מהספרות החיצלונית כאחד משמות המלאכים. גבריאל נקרא, מתבקש לעזור ל`הלז` (דניאל) להבין את החזון.

הָבֵן, בֶּן אָדָם, כִּי לְעֶת קֵץ הֶחָזוֹן.

החזון שאתה רואה מדבר על `עת קץ` – אחרית הימים, סופה של הגלות.

הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם, כִּי לְמוֹעֵד קֵץ.

ביתר פירוט: הנני מודיע לך בחזון הזה מה יתרחש באחרית הימים, כי לאותה אחרית (קץ) יש מועד – נקבע כבר מתי זה יתרחש.

וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם, כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים, יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת.

באחרית מלכותן של אותן ממלכות גויים, עת ייתמו (כְּהָתֵם) הפושעים, יקום (יעמוד) מלך חזק וחכם. המלך המשיח?

וְאַתָּה, סְתֹם הֶחָזוֹן, כִּי לְיָמִים רַבִּים!

שמור את החזון הזה בלבך, במצבו הסתום, הלא מובן עד תום, כי אין מי שיוכל להפיק ממנו תועלת כיום, באשר הוא מכוון לעתיד הרחוק.

וַאֲנִי, דָנִיֵּאל, נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי.

באשר למילה `נהייתי` – אין לנו שום פועל בשפתנו, היכול לרמוז למשמעותה של מילה זו. יכולים אנו לנסות להיאחז במילה מאד דומה מפרק ב` בדניאל (`ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו`). גם שם ניחשנו: השינה נדדה ממנו והלאה. ברור שמדובר בהשפעה שלילית של רושם החזיון, שבעקבותיה חלה דניאל.

מה עושים פרשנים, בבואם להתמודד עם מילה לא מוכרת בלשון המקרא? בפרק זה מצאנו כמה מילים, שהשורש שלהן רמז על משמעותן, למרות ששורש זה אינו מוכר בתבנית המופיעה כאן. לפעמים ניתן לשאוב את המשמעות משפה שמית אחרת, כמו ערבית, ארמית או אכדית. לפעמים הקשר הפסוק רומז על אפשרות פענוח המילה. כמובן, המלאכה קלה יותר, כאשר המילה מופיעה פעמים מספר במקרא, וכאשר ניתן ליצור משמעות משותפת לכל המופעים האלה. כיום אין צורך בקונקורדנציה או בידע מופלג של התנ"ך כולו. האינטרנט מסייע לנו במציאת המילה בספרים אחרים בתנ"ך.