שִׁעוּר בְּחִשּׁוּבֵי קִצִּים -  דניאל ט' | מני גל

מאת: מני גל © Can Stock Photo / alphaspirit ת.פרסום: 06/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בספר ירמיהו, פרק כ"ה, מובאת נבואה על קץ מלכות בבל:

וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה, לְשַׁמָּה, וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה. וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה, אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא, נְאֻם יְהוָה, אֶת עֲוֹנָם, וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם.

ירמיהו מוסיף ומנבא את שיבת ציון, שתתרחש באותה שנה, ככתוב בפרק כ"ט:

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה, כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, אֶפְקֹד אֶתְכֶם, וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

דניאל קורא את הדברים ומנסה לחשב את הקץ למלכות בבל ולסבלות עמו. החישובים אינם מדויקים, ולנו קשה להבינם.

מתי החלו 70 השנים? בחורבן בית המקדש וירושלים (בשנת 586), או שמא בגלות הראשונה בימי יהויכין (597)?

מהי השנה בה עורך דניאל את החישובים? כבר התלבטנו לגבי זהותו של דריווש המדי, ואם הוא אחד משרי צבאו של כורש, המקבל את המלכות על בבל, הרי מדובר בשנת 539 או 538, עם השתלטות כורש על בבל.

הכרזת כורש, המעניקה ליהודים את הזכות לשוב לארצם ולכונן בה מחדש את המקדש, ניתנה בשנה הראשונה למלכותו – כחמישים שנה אחרי חורבן המקדש הראשון, או שישים שנה לאחר גלות יהויכין.

דניאל אינו יודע כי כורש עומד לפרסם את הכרזתו במועד קרוב ביותר, ויתכן כי ציפה להתרחשות האירוע הזה במהלך העשור הבא.

המשכו של הפרק זורע בנו מבוכה ובלבול. לאחר תפילתו של דניאל לאלוהים, תפילה המביעה חרטה על חטאי עמו ותחינה לאל, שלא יאחר להושיע את העם, מופיע המלאך גבריאל להשכיל את דניאל בינה, והוא אומר:

שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע, וּלְהָתֵם חַטָּאת, וּלְכַפֵּר עָוֹן, וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים, וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד, שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ...

מהן `שָׁבֻעִים שִׁבְעִים`? האם עדיין מדובר בשבעים שנה? פרשנים מסורתיים נטו לפרש את הביטוי כשבעים שבועות של שנים, כלומר כשבעים מחזורים של 7 שנים. כך כותב `מצודת דוד`:

שבעים שמיטות שנים נגזר על עמך וכו`, ר``ל: המקום גזר שתהיה חורבן בית השני בכלות שבעים שמיטות מחורבן הראשון, והם במספר שנים ארבע מאות ותשעים, וכן היה, כי בכלות ע` שנה מחורבן בית הראשון נבנה השני, ועמד ת``כ שנה, הרי בין הכל ת``ץ שנה.

שבעים שמיטות שנים הם, כאמור, שבעים מחזורי שמיטה, או 490 שנה. `מצודת דוד` מחשב כך: 70 שנה מחורבן בית ראשון לתחילת בניית בית שני. 420 שנה עמד בית שני עד שנחרב. האמנם? לפי המחקר ההיסטורי, בית המקדש השני הוקם בשנת 516 לפנה"ס, ועמד על תלו 595 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים. הכיצד? יתכן שחז"ל חישבו את משך הזמן מהקמת המקדש ועד לחנוכתו מחדש ע"י החשמונאים, תקופה של 422 שנה.

אם ספר דניאל נכתב בתקופת מרד החשמונאים, יתכן שדברי המלאך גבריאל, הכתובים בפרקנו, רומזים לאותו אירוע, שהתרחש בהווה של כותבי הספר. חשוב היה להם, לכותבי הספר, להסביר את אירועי זמנם על רקע נבואותיו של ירמיהו, וכך, במקום 49 או 50 השנים שחלפו בין חורבן בית ראשון להכרזת כורש ולהתחלת בניית המקדש השני, הפכו `שָׁבֻעִים שִׁבְעִים` ל-490 שנה שבין חורבן בית ראשון לחנוכת הבית השני.

לא נמשיך בניסיונות לפרש את הדברים שאמר גבריאל לדניאל. הנבואה המנוסחת בפרקנו יכולה להתפרש כניסיון להסביר אירועים היסטוריים שכבר התרחשו בימי כותבי הספר, או כנבואה המנסה לתאר תמונת עתיד.

אציג כאן עוד פרשנות לנבואת דניאל, ושוב – מפי הנוצרים:

בפסוק כ"ה נאמר:

וְתֵדַע, וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד, שָׁבֻעִים שִׁבְעָה, וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב, וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים...

ההרשאה לבנות את ירושלים כעיר חומה, המוקפת בחרוץ, היא תעלת המגן המקיפה את החומה , לא ניתנה בימי כורש, כי אם בימי ארתחשסתא, מלך מאוחר יותר, הרשאה שניתנה לנחמיה בשנת 445. ששים ושניים `שבועות` הם 483 שנים, ואז `יִכָּרֵת מָשִׁיחַ`. 483 השנים מסתיימות בשנת 31 לספירה, היא שנת צליבתו של ישוע.

כמו בחישובי גימטריה – אפשר לשחק עם הפסוקים הסתומים של ספר דניאל, ועם המספרים הרבים המופיעים בהם, ולהגיע כמעט לכל תוצאה, שאנו חפצים בה.