צרות עם המקומיים - עזרא פרק ד' | מני גל

מאת: מני גל התמונה © Can Stock Photo / graja ת.פרסום: 15/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל...

מי אמר שהארץ שמצאו שבי ציון היתה ריקה? מלכתחילה היו בה תושבים זרים לעמנו, והם ראו בעולים החדשים איום. באחת ההפגנות הראשונות שקיימו אותם יושבי הארץ נגד ההתנחלות הציונית הם כינו אותם בשם `סרטן בגב האומה`. מלכתחילה ראו בהם נטע זר, ובמקום `יהודים`, אנשי יהודה, הם קראו להם `בני הגולה`. מה שהקפיץ להם את הפיוזים בעיקר היה פרוייקט הבנייה של המקדש, שהחל קורם עור וגידים על חורבות המקדש הקודם. אמנם היהודים הגיעו עם קושאן מאת המלך הפרסי, אך בדומה להצהרת בלפור, שניתנה ליהודים על ידי שלטון זר, לא מקומי, גם כתב ההרשאה של כורש לא נראה ליושבי הארץ לגיטימי, מה גם שכורש כבר שכן עפר, ואחריו קם דור שלא ידע את הבטחות העבר.

וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם: נִבְנֶה עִמָּכֶם, כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם, וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה.

החבר`ה האלה היו מחוכמים. הם ניסו תחילה לפתור את הבעיה בתוך השכונה, בלי לערב את המשטרה. בעורמתם הם הציעו להשתתף בחגיגת הבנייה. כדי לעורר בעולים החדשים אמון, הם לא בחלו בסיפור אמיתות מזויפות. באותם הימים לכל חבל ארץ היה אל משלו, אל שתחום השפעתו היה לוקאלי (זוכרים את נעמן, שר צבא ארם, שביקש לקחת עמו לדמשק אדמה מארץ הקודש, כדי שאלוהי הארץ הזאת ימשיך להעתיר עליו את חסדו וישמור על הבריאות שלו?). –`גם אנחנו עובדים את אלוהי הארץ הזאת מאז הביא אותנו הנה מלך אשור, ולכן רוצים אנו לקחת חלק בבניין המקדש.` – כך אמרו הנֵייטִיבְס לחבורת זרובבל. למעשה הם תכננו לשמש מעין גיס חמישי בפרוייקט, ולחבל בו מבפנים. כידוע, ישנן דרכים רבות ומגוונות לחבל במבצע דווקא על ידי הצטרפות לצוות העבודה שלו.

וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל: לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס.

את זרובבל ואת ראשי האבות לא עשו באצבע. הם הבינו שיש להם עסק עם שותפים לא נאמנים לקואליציה, והם אמרו: `לא, תודה!` מעניין השימוש במילה `יַחַד` במשפט הסירוב שלהם. `אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה` – משמעו `רק אנחנו נבנה`. זה שימוש מעניין במילה, שכן הוא רומז לנו על אמת אנושית עתיקת יומין. כשאנחנו ביחד, אנחנו אחד, מגובשים ופועלים כאיש אחד. זה קורה הרבה בזכות העובדה שמול היחד הזה תמיד ישנם אלה שאינם שייכים לו, והזהות שלנו כיחד מתגבשת לא מעט מול ה`אחרים`, שאינם כלולים בו. האחדות הלאומית, שיש המטיפים לה בטון פטריוטי תקיף, מודגשת, על פי רוב, כאשר מופיע איום כלשהו מבחוץ. לו לא היו `צרי יהודה ובנימין` קיימים ופועלים נגד המפעל הציוני, קרוב לוודאי שה`יחד` שלנו היה רופף הרבה יותר.

וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת, וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם.

רוצים `לחרב` איזה מפעל יפה וחשוב? תשכרו יועצים – יועצים כלכליים, יועצים אסטרטגיים ויועצי תקשורת. במקום לבנות, פשוט לבנות, יתחילו דיונים והתייעצויות, מסיבות עיתונאים והצהרות לעיתונות. אפשר גם להקים ועדות – ועדות תיכנון לשלב ההתחלה, וועדות חקירה לשלב הסיום הכושל.

וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.

וכשעלה מלך חדש על כס המלכות בפרס, התחילה התקשורת ללכלך על זרובבל. כדי לעשות רושם רציני על המלך הצעיר, הם בחרו לכתוב אליו בשפה הבינלאומית של אותם הימים, היא השפה הארמית. האם הבין אחשורוש ארמית? אולי גם הוא הזדקק ליועצים...

זה הספיק לפי שעה, והמלך השתכנע שיש לו עסק עִם חבורה בעלת פוטנציאל מובהק של מרידה, והוא עצר את הבנייה בשטחים. זו היתה עצירה זמנית, אבל, כידוע, לכל פעולה בעלת אופי זמני יש סיכוי להפוך לנצחית – כך, לפחות קיוו באופוזיציה.

 

לסיפור המסופר בפרק זה נוסיף עוד דיון היסטורי בזהותם של המלכים הנזכרים בפרק – כורש, אחשורוש וארתחששתא. האם ניתן לעשות סדר ברשימת מלכי פרס? על אילו מקורות נסתמך, מלבד המקור המקראי? במאמר מקיף של חיים חפץ ממכללת הרצוג מופיעה הפיסקה הבאה, המתארת את שושלת מלכי פרס על פי המקורות היהודיים. חפץ מציין, כי מקורות אלה אינם תואמים במאה אחוזים את הכתוב במקורות היוונים ואחרים, והוא בוחר לראות את המקורות היהודיים כאמינים יותר.

דריוש בן אחשורוש המדי היה בן שישים ושתיים שנים בזמן כיבוש בבל, ומת בשנת מלכותו הראשונה בבבל. כורש מלך פרס חתנו עלה לדרגת מלך מלכים במלכות הפרסית- מדית. בתחילת מלכותו נתן את הצהרתו המפורסמת, המתירה לעם ישראל לחזור לארצו ולבנות את ירושלים ואת בית ה` בתוכה. כורש מלך בתואר מלך מלכים, לאחר כיבוש בבל, שלוש שנים בלבד. אחריו קם על כסא מלך המלכים אחשורוש בן דריוש המדי, הוא אחשורוש ממגילת אסתר. בתחילת מלכותו, כתבו צרי יהודה מכתב שטנה בידי הסופר שמשי בן המן בן המדתא, הוא המכתב הכתוב ארמית לארתחששתא מלך פרס המובא בספר עזרא, ואחשורוש, הוא ארתחששתא, הורה בהשפעת אשתו ושתי בת בלשאצר הבבלי להפסיק את בניין העיר והמקדש. אחשורוש מלך ארבע עשרה שנים וימיו נתקצרו, כלומר נרצח, ובמקומו מלך דריוש הפרסי (סדר עולם רבא, כ"ו), שבשנתו השנייה נמשך בניין המקדש (חגי, א`) ונגמר בשנתו השישית. בשנת שבע למלכות דריווש, שכּוּנה אף הוא ארתחששתא (ארתחששתא היה שם כללי במלכות וכונו בו כל מלכי פרס ומדי, כמו השם פרעה במצרים) עלה עזרא הכוהן הסופר (עזרא, ז`,י). בשנת עשרים לדריוש-ארתחששתא הפרסי נתמנה נחמיה פחה על יהודה, והוא עלה לארץ ובנה את חומת ירושלים (נחמיה, ב` ). דריוש ארתחששתא הפרסי מָלַך בסך הכול שלושים ושש שנים והובס בשדות הקרב על- ידי אלכסנדר הגדול. באותה שנה, שנת חמישים ושתיים לתחילת האימפריה המדית- פרסית, נכבשה עילם, ומלכות פרס ומדי כאימפריה עברה מן העולם .

למרות הסדר הפשוט שעשה חיים חפץ בהיסטוריה הפרסית על פי המקורות היהודיים, ראוי להזכיר כאן את רשימת השושלת האחמנית (פרסית) מעלייתו של כורש, מכניע בבל, ועד לנפילתו של דריווש השלישי מידי אלכסנדר מוקדון, זו הרשימה המקובלת כיום:

כורש השני – מכניע בבל ובעל הכרזת כורש (539 לפנה"ס)
כנבוזי השני – בנו של כורש השני, ערך מסע כיבושים במצרים
דריווש הראשון – תפס את השלטון עם מות כנבוזי, ניסיונו לכבוש את יוון נבלם בקרב מרתון.
חשיארש הראשון – בנו של דריווש, מזוהה לעיתים עם אחשורוש של המגילה. גם הוא נכשל במלחמתו ביוונים.
ארתחשסתא הראשון – בנו של חשיארש
חשיארש השני – בנו של ארתחשסתא, שלט 45 ימים בלבד, ונרצח.
דריווש השני – בנו של ארתחשסתא הראשון ואביו של השני. תמך בספרטה, המנצחת במלחמה הפלופונסית.
ארתחשסתא השני
ארתחשסתא השלישי - בנו של השני. השתלט על מצרים ודיכא מרד פיניקי.
ארתחשסתא הרביעי – בנו של השלישי. היה, למעשה, מלך בובה בידי בגואס, שלבסוף רצחו.
דריווש השלישי – המלך האחרון, שהובס על ידי אלכסנדר (331 לפנה"ס) ובזאת איבדה פרס את שליטתה.

מידע זה, המגובה בתאריכים די מדויקים של עליית כורש ושל תבוסת דריווש, המעידים על קצת יותר ממאתיים שנה של שליטה פרסית במרחב האסייתי הגדול הזה, אינו עולה בקנה אחד עם המקורות היהודיים, ונזכיר בחיוך את קביעתו של רלב"ג (צרפת, המאה ה-13):

ראוי שתדע, כי לא היו שם כי אם ארבעה מלכים לפרס, כמו שבֵּאַרְנוּ מנבואת דניאל.