מקום, נוף, אנשים, יחסים - וארץ אגדית אחת - עזרא ד'|יונה ארזי

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 15/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

"במאמר משנת 1961 מנגיד לוינס את משנתו של היידגר ליהדות ומגדיר את טבעה של היהדות . במאמר קטן ויפהפה זה כותב לוינס שהיהודים , שלא כמו באונטולוגיה של היידגר , מגלים את ההוויה האנושית לפני שהם מגלים את הנופים . ההוויה היהודית היא הוויה חופשית מנופים , מאדריכלות ומדברים כבדים ומיושבים : `היהדות מאז ומעולם חופשית היתה כלפי המקום . כך היא נותרה נאמנה לערך העליון . התנ"ך מכיר רק ארץ קדושה אחת , ארץ אגדית המקיאה את העושים אי צדק , ארץ שבה אינך משתרש בלא תנאי . מה צנוע ספר הספרים בתיאורי הטבע שלו ! "ארץ זבת חלב ודבש" - הנוף מתואר במונחים של מזון . 

` פסקה זו מטעימה בבירור כי בחוויה היהודית יחסים עם בני אדם אחרים קודמים ליחסים עם מקומות . הבעיה בחיבור של אדם למקומות , הבעיה בהיותו מושרש , בהיותו כאן , טמונה בעצם פילוג האנושות לילידים ולזרים " . בלשון פיוטית כותב לוינס ; `אדם חי על פני האדמה באופן רדיקלי יותר מהצמח , אשר רק ניזון ממנה . ` הקשר עם האחר , עם ה`פנים` שלו , כלומר עם הדרישה האתית שלו , קודם לקשר עם מולדת , שבט או אומה . היהדות , שכמו הטכנולוגיה עשתה דמיסטיפיקציה ליקום , שחררה את הטבע ממקסם . היא `גילתה את האדם בעירום פניו."(קטע מתוך הספר עיונים בתקומת ישראל הכותב : אפריים מאיר)