יש סדר בממלכה!  עזרא פרק ה'  מני גל

מאת: מי גל ת.פרסום: 18/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מלאכת בניין המקדש כבר החלה. את האישור הראשוני קיבלו גולי בבל מכורש הגדול, אישור שפתח את הדרך גם לשיבת הגולים לציון וגם לבניין המקדש.

אנו נמצאים כבר בימי דריווש, ככל הנראה דריווש השני. מלאכת הבנייה כבר הופסקה לפחות פעם אחת בימי ארתחשסתא, לאחר התלונות ששלחו אליו אויבי עמנו היושבים בשומרון. יתכן שעם עליית דריווש לבס המלוכה זיהו היהודים את שעת הכושר, וחידשו את פעולות הבנייה.

מי שביקש הפעם לבדוק את חוקיות פעולות הבנייה היו פקידי המלך הפרסי, שביקרו במקום, ושאלו את הבונים לפשר מעשיהם. את תשובת הבונים ניתן למצוא מפורטת באיגרת ששלחו פקידי המלך לדריווש. התנ"ך נמנע מלחזור על הפרטים, ועל כן הוא פורש את הדיאלוג בין הפקידים ליהודים בגוף המכתב.

ראוי לציון, שהפקידים לא עצרו את הבנייה עד שיתבררו הדברים, אלא איפשרו ליהודים להמשיך. הם גם מסרו באיגרת בדיוק, כך נראה, את דברי היהודים, כי לא היתה להם כל גישה עוינת למפעל הבנייה.

בתשובתם של היהודים לא נזכר צו איסור הבנייה, שניתן על ידי ארתחשסתא, והם עושים זאת גם בצדק וגם בשכל. הם מסתמכים על הכרזת כורש, אשר פתחה את העידן החדש של שיבת ציון. כדאי לשים לב לפרטים של תשובת היהודים, מתורגמת מהנוסח הארמי המקורי לעברית על ידי של"ג:

אֲנַחְנוּ הֵם עֲבָדָיו שֶׁל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וּבוֹנִים בַּיִת, אֲשֶׁר הָיָה בָנוּי מִלִּפְנֵי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל בָּנָהוּ וְהִשְׁלִימוֹ. אֶלָּא מִשֶּׁהִכְעִיסוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, נָתַן אוֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְנֶצָר מֶלֶךְ בָּבֶל הַכַּשְׂדִּי, וּבַיִת זֶה הֶחֱרִיבוֹ, וְאֶת הָעָם הֶגְלָה לְבָבֶל. אוּלָם בִּשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ בָּבֶל, כּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ שָׂם צַו, בֵּית אֱלֹהִים זֶה לִבְנוֹת. וְאַף הַכֵּלִים שֶׁל בֵּית הָאֱלֹהִים שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף, אֲשֶׁר נְבוּכַדְנֶצַּר הוֹצִיא מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם וְהוֹבִיל אוֹתָם לַהֵיכָל שֶׁל בָּבֶל, הוֹצִיא אוֹתָם כּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ מִן הַהֵיכָל שֶׁל בָּבֶל, וְנִתְּנוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמוֹ, אֲשֶׁר פֶּחָה שָׁמוֹ. וְאָמַר לוֹ: אֵלֶּה הַכֵּלִים שָׂא, לֵךְ, הוֹרֵד אוֹתָם בַּהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וּבֵית הָאֱלֹהִים יִבָּנֶה עַל מְקוֹמוֹ. אֲזַי שֵׁשְׁבַּצַּר זֶה בָּא, נָתַן יְסוֹדוֹת שֶׁל בֵּית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וּמֵאָז וְעַד כָּעֵת הוּא נִבְנֶה וְלֹא נִשְׁלָם. וְכָעֵת, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יְבֻקַּר בְּבֵית הַגְּנָזִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ שָׁם אֲשֶׁר בְּבָבֶל, אִם יֵשׁ שֶׁמִּכּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ הוּשַׂם צַו לִבְנוֹת בֵּית אֱלֹהִים זֶה בִּירוּשָׁלַיִם, וּרְצוֹן הַמֶּלֶךְ עַל זֶה יִשְׁלַח אֵלֵינוּ.

תשובת הזקנים, כפי שמעתיקים אותה פקידי המלך, היא מלאכת מופת של דיפלומטיה. יש בה רשימה ארוכה של מרכיבים, שנועדו לעורר בדריווש את אותו רצון טוב שהיה לו, לכורש, בזמנו.

א. הכינוי `אלוהי השמיים והארץ` הוא כינוי נייטרלי, שגם מלך פרסי יכול לקבל אותו.

ב. אנחנו עבדיו – רומז לכך, שהיהודים מחויבים גם למלך הפרסי וגם לאלוהיהם.

ג. לבית הזה, שאנו בונים כעת, יש מורשת מכובדת ועתיקת יומין. מלך חשוב בנה אותו, והוא עמד שנים רבות.

ד. הבית הזה לא חרב מידי הפרסים. היה אז שילוב של כעס אלוהינו על העם שלא הלך בדרכיו עם יצר ההרס של נבוכדנצר הבבלי, שבוודאי אין כבוד גדול אליו בתרבות הפרסית.

ה. כורש הגדול הוא אשר הוציא את הצו, שהורה על חידוש בניית המקדש ועל השבת אוצרותיו שנבזזו על ידי הבבלים, את הצו של כורש אנחנו מקיימים.

ו. ששבצר שלנו, שקיבל את האישור מידי כורש, היה מקובל על השלטון הפרסי כפחה.

ז. מלאכת הבניין החלה עוד בימיו של כורש, אך לא הושלמה, ואנחנו משלימים אותה כעת.

ח. בקשתנו – שייבדק בארכיוני המלך אם מסמך הצהרת כורש עדיין שמור בו, ואם תאשר להמשיך בבנייה – אנא הודע לנו.

הפרק שלנו מסתיים בנוסח המכתב הזה, אך יש לו המשך, והוא מצוי בפרק הבא, פרק ו`.

ראוי להדגיש את ההבדל שבין יחס אויבי היהודים אל מפעל הבנייה, לבין יחס השלטונות הפרסיים אל הדבר. לפקידים היה חשוב, מחד, לבדוק את החוקיות של המפעל, ומאידך – לשמור על יחסים טובים עם הנתינים היהודיים.

 ארמית למתחילים

יש לנו הזדמנות טובה לגעת בכמה ביטויים בארמית, מהם נולדו מילים ומונחים עבריים מאוחר יותר:

בֵּהּ זִמְנָא - בו בזמן.

לְשַׁכְלָלָה - להשלים (הפועל `שכלל` אולי נולד כאן)

פַּרְשֶׁגֶן (פתשגן) – מילה פרסית, שמשמעותה העתק או תמצית

אֶבֶן גְּלָל – אבן גדולה מאד, שיש לגלגלה כדי להסיעה ממקום למקום. מוכרא גם `אבן גולֵל`.

פִּתְגָּמָא – פתגם הוא, פשוט, דבר. במרוצת הזמן קיבלה המילה משמעות ספציפית יותר.