בירוקרטיה - עזרא ה' ו'| עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה© Can Stock Photo / javarman חורבות פרספוליס ת.פרסום: 19/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


-----------
עזרא, פרקי ה-ו`, 856-857 מתוך 929
ב`-ג`` בניסן תשע"ח, 18-19/3/2018
(עופר בורין)
-------------
לאחר ההפרעות מצד תושבי המקום, נראה ששבי ציון לא ממש מתלהבים למלאכת בניית בית המקדש.
הנביא חגי דוחק בשבי ציון לחזור ולבנות את בית המקדש. בעיניו זה עיקר העיקרים.
בניית חברת מופת כמצוות הנביאים ישעיהו וירמיהו אינה מוזכרת כלל.
והיהודים שבים לבנות.

מיד מגיעים פקידים מטעם המחוז הקרוב ומבקשים הסברים על מהות הבנייה?מי הבונים? מי אישר את הבנייה? האם יש תוכניות מסודרות וכו`.
היהודים נותנים תשובות מסודרות, אם כי אין בידם עותק מהאישור שקבלו מכורש. לצורך כך הם מפנים את פקידי המחוז ללכת ולמצוא את האישור שנתן כורש לבנייה.
כורש כבר לא השליט. השליט הוא דריווש.
ודריווש מקבל את התשובה מפקידי המחוז.
הוא שולח שליחים לגנזך הספרים הלאומי, ושם אכן נמצאת התעודה שכתב כורש המאשרת לבנות את בית המקדש בירושלים.
א( אָז דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ שָׂם צַו, וַיְבַקְּרוּ בְּבֵית הַסְּפָרִים אֲשֶׁר אֶת הַגְּנָזִים מַנִּיחִים שָׁמָּה בְּבָבֶל
ב) וְנִמְצָא בְאַחְמְתָא, בַּבִּירָה אֲשֶׁר בְּמָדַי הַמְּדִינָה, מְגִלָּה אַחַת, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹכָהּ הַזִּכָּרוֹן:
ג) בִּשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ, כּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ שָׂם צַו: בֵּית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם הַבַּיִת יִבָּנֶה, מְקוֹם אֲשֶׁר זוֹבְחִים זְבָחִים, וִיסוֹדָיו מוּקָמִים, רוּמוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים רָחְבּוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים
ד) נִדְבָּכִים שֶׁל אֶבֶן גָּלָל שְׁלשָׁה, וְנִדְבָּךְ שֶׁל עֵץ אֶחָד, וְהַהוֹצָאָה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תִּנָּתֵן.

מזל שנמצאה המגילה הנשכחת בבית הגנזך הפרסי.
ומה היה קורה אם לא הייתה נמצאת?

בכל אופן – עם האישור מבית הספרים מודיע דריווש לפקידי המחוז לאשר את הבנייה והבנייה נשלמת ברוב שמחה וחדווה:
יט) וַיַּעֲשׂ֥וּ בְנֵי־הַגּוֹלָ֖ה אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃
כ) כִּ֣י הִֽטַּהֲר֞וּ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם כְּאֶחָ֖ד כֻּלָּ֣ם טְהוֹרִ֑ים וַיִּשְׁחֲט֤וּ הַפֶּ֙סַח֙ לְכָל בְּנֵ֣י הַגּוֹלָ֔ה וְלַאֲחֵיהֶ֥ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְלָהֶֽם׃
כא) וַיֹּאכְל֣וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֗ל הַשָּׁבִים֙ מֵֽהַגּוֹלָ֔ה וְכֹ֗ל הַנִּבְדָּ֛ל מִטֻּמְאַ֥ת גּוֹיֵֽ הָאָ֖רֶץ אֲלֵהֶ֑ם לִדְרֹ֕שׁ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כב) וַיַּֽעֲשׂ֧וּ חַג־מַצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֑ה כִּ֣י׀ שִׂמְּחָ֣ם יְהוָ֗ה וְֽהֵסֵ֞ב לֵ֤ב מֶֽלֶךְ אַשּׁוּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם לְחַזֵּ֣ק יְדֵיהֶ֔ם בִּמְלֶ֥אכֶת בֵּית הָאֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

אז בזכות הסדר הבירוקרטי ששרר בממלכת פרס, בניית בית המקדש השני נשלמת וחגיגות פסח נחגגות בו.
אני מניח שגם טופס 4 היה להם בנמצא.
ואלוהים? איפה הוא בכל הסיפור הזה?
האם הוא שותף לשמחת הפסח המתחדשת בירושלים?

אני לא באמת יודע.

אבל הקריאה שלי לא מגלה שום דבר עמוק. אני לא רואה שבראש מעייניהם של שבי ציון הייתה שאיפה לבנות איזו חברת מופת שתצדיק את קיומה.
אולי כאן מתחילה הדרך שבה אלוהים מצוי בפרטים הקטנים ונעלם בראייה הרחבה והעמוקה.
אלוהים בוודאי מצוי בפרטים הקטנים, אבל בל נשכח שהוא גם מצוי בדברים הגדולים. בצדק, במשפט ובחסד ובחמלה ובחיים.