עזרא יוצא לדרך - עזרא ז' | מני גל

מאת: מני גל, © Can Stock Photo / Anterovium ת.פרסום: 20/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מאז הכרזת כורש וראשית שיבת ציון חלפו כחמישים שנה. בית המקדש כבר עומד על מכונו, אך תמונת המצב בארץ יהודה אינה טובה: שילוב של הקשיים הכלכליים, עול המיסים הכבד לממלכת פרס והתנכלויות תושבי הארץ הלא-יהודיים מסכנים את המפעל הציוני. אנו כבר בימי מלכות ארתחששתא, ועליה נוספת מתארגנת בברכת בית המלוכה, בראשותו של עזרא הסופר, שייחוסו הכוהני עד לאהרון מפורט בראשית הפרק. עליית עזרא החלה בסביבות 458 לפנה"ס, והיקפה קטן יותר מזה של העליות הראשונות – כעשרת אלפים איש בלבד. גם העליות שקדמו לעליית עזרא הונהגו על ידי אנשים מיוחסים, אם בכהונה ואם בקרבה משפחתית לבית המלכות של יהודה, אבל עזרא, כפי שנכירנו בהמשך, ניחן ביכולות הנהגה נוספות.

עיקרו של הפרק – כתב האישור לעזרא מטעם בית המלוכה הפרסי. נציג כאן את תרגומו לעברית:

אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן, סוֹפֵר הַדָּת שֶׁל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, (שָׁלוֹם) גָּמוּר, וְכָעֵת.

את משמעות המונח `סופר דת` נוכל לפענח על פי המסופר על עזרא בפרקים הבאים. ברור שלא היה רק כוהן, העוסק במלאכת הפולחן, אלא היה מלומד בתורת ישראל ובקי בקריאתה ובכתיבתה.

מִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו, שֶׁכָּל מִתְנַדֵּב בְּמַלְכוּתִי מֵעַם יִשְׂרָאֵל וְכֹהֲנָיו וְהַלְּוִיִּים לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם עִמְּךָ, יֵלֵךְ.

מסמך זה מתיר לכל יהודי, החפץ להעתיק את מקום מגוריו לירושלים, לעשות זאת.

כָּל עֻמַּת שֶׁמִּלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְשִׁבְעַת יוֹעֲצָיו נִשְׁלַח, לְבַקֵּר אֶל יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַיִם, בְּדָת אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ.

שבעת יועצי המלך הפרסי נזכרים גם במגילת אסתר. עזרא מקבל מינוי לבקר בירושלים ולחקור את מצב הדת, הפולחן היהודי, במקום. על פי הכרזת כורש, צו המלך היה כי כל עם ועם יקיים במולדתו את חוקי הדת שלו, וכי זה רצון המלכות.

וּלְהוֹבִיל כֶּסֶף וְזָהָב, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו הִתְנַדְּבוּ לֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם מִשְׁכָּנוֹ.

פסוק זה חוזר על מה שאנחנו כבר יודעים, כי לא רק יהודי בבל תמכו באחיהם העולים לציון, וכי תמיכה ניתנה גם מאוצר המלכות הפרסית.

וְכָל כֶּסֶף וְזָהָב, אֲשֶׁר תִּמְצָא בְּכָל מְדִינַת בָּבֶל, עִם הִתְנַדְּבוּת הָעָם וְהַכֹּהֲנִים, מִתְנַדְּבִים לְבֵית אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם.

ואל התמיכה המלכותית יצטרפו כספי המגבית של יהודי בבל האמידים.

כָּל עֻמַּת זֶה בְּמֶרֶץ תִּקְנֶה בְּכֶסֶף זֶה פָּרִים, אֵילִים, כְּבָשִׂים וּמִנְחוֹתֵיהֶם וְנִסְכֵּיהֶם, וְתַקְרִיב אוֹתָם עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל בֵּית אֱלֹהֵיכֶם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם.

עיקרו של הכסף המגויס לטובת מפעל שיבת ציון נועד לחדש את שגרת פולחן הקורבנות במקדש הירושלמי.

וּמַה שֶׁעָלֶיךָ וְעַל אַחֶיךָ יִיטַב, בִּשְׁאָר הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אֱלֹהֵיכֶם תַּעֲשׂוּ.

אך בנוסף לכך, ניתנת לעזרא ולהנהגת העם הרשות לעשות בשאר הכסף מה שהם מבינים כרצון אלוהי ישראל. עזרא יממש את ההרשאה הזאת, ואנו נלמד מה עשה.

וְהַכֵּלִים, אֲשֶׁר נִתָּנִים לְךָ לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֶיךָ, מְסֹר לִפְנֵי אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלַיִם.

וּשְׁאָר צֹרֶךְ בֵּית אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר יוּטַל עָלֶיךָ לָתֵת, תִּתֵּן מִבֵּית גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

בנוסף לכסף שגויס למטרות אלה, נשלחים כלי פולחן עבור המקדש. עזרא מצוּוֶּה להעבירם למקדש. נזכור כי כבר עם הכרזת כורש נשלחו לירושלים כלי המקדש שנבזזו על ידי נבוכדנאצר. מכאן שכעת, בימי ארתחששתא, נרכשים או מיוצרים כלים נוספים, וגם הם נשלחים לירושלים.

וּמִמֶּנִּי, אֲנִי אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ, הוּשַׂם צַו לְכָל הַגִּזְבָּרִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר, שֶׁכָּל אֲשֶׁר יִשְׁאַלְכֶם עֶזְרָא הַכֹּהֵן, סוֹפֵר הַדָּת שֶׁל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, בְּמֶרֶץ יֵעָשֶׂה, עַד כֶּסֶף כִּכָּרִים מֵאָה, וְעַד חִטִּים כּוֹרִים מֵאָה, וְעַד יַיִן בַּתִּים מֵאָה, וְעַד בַּתִּים שֶׁמֶן מֵאָה, וּמֶלַח לְלֹא כְתָב.

זה לא צ`ק פתוח, אבל כמעט... עזרא יוכל לפעול, במסגרת מכסה מקסימלית, כראות עיניו, על חשבון הממלכה הפרסית.

כָּל אֲשֶׁר מִמִּצְוַת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, יֵעָשֶׂה אֶל נָכוֹן לְבֵית אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, שַׁלָּמָה יִהְיֶה קֶצֶף עַל מַלְכוּת הַמֶּלֶךְ וּבָנָיו.

פסוק זה מעלה תמיהה גדולה. האמנם מכיר המלך הפרסי באלוהותו העליונה של `אלוהי השמיים`, וחרד מזעמו, אם לא יתמוך תמיכה גדולה בקיום פולחן האל הזה בירושלים?וְלָכֶם מוֹדִיעִים, אֲשֶׁר כָּל הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים, הַמְּשׁוֹרְרִים, הַשּׁוֹעֲרִים, הַנְּתִינִים וְעוֹבְדֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה, מַתָּת מִנְחָה וּמַס אֵין רַשַּׁאי לְהַטִּיל עֲלֵיהֶם.

המלך פוטר את כל משרתי המקדש מהמס הכבד, המוטל על שאר האוכלוסיה.

וְאַתָּה, עֶזְרָא, כְּחָכְמַת אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, מַנֵּה שׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ דָנִים אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר, אֶת כָּל יוֹדְעֵי דָת אֱלֹהֶיךָ, וַאֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹדֵעַ - תּוֹדִיעוֹ.

וְכָל אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה דָת אֱלֹהֶיךָ וְדָת הַמֶּלֶךְ, בְּמֶרֶץ הַדִּין יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בּוֹ, אִם לְמָוֶת אִם לְגָלוּת, אִם לְעֹנֶשׁ כְּסָפִים וְלֶאֱסוּרִים.

סמכות השיפוט הניתנת לעזרא גם היא ראויה לציון. מערכת המשפט שיקים עזרא תשפוט הן את העוברים את חוקי המלכות הפרסית, והן את חוקי התורה. מדי פעם אנו לומדים עוד על עקרונות המדיניות הפרסית, המיישמת את שליטת המלכות על האימפריה הענקית שלה, על ידי מתן אוטונומיה וסמכויות נרחבות להנהגות לאומיות במדינות השונות, ועל ידי סובלנות דתית, המקטינה מתיחויות מיותרות בין העמים השונים לבין השלטון מעל.