המסע אל ירושלים  - עזרא ח' | מני גל

מאת: מני גל, בתמונה - כתבי הקדש של ביתא ישראל, ויקיפדיה ת.פרסום: 21/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אילו פרטי מידע ניתן לקבץ מתוך פסוקי הפרק לגבי מסע העלייה לארץ בהנהגת עזרא? לא הרבה. לפנינו מספר פסוקים, העוסקים בנושא זה:

וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא, וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה... וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא, לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ, כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ, כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: יַד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה, וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל עֹזְבָיו... וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם, וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ, וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ. וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם, וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה.

עזרא מקבץ את היהודים המתכוננים לעלות לארץ ישראל במקום הקרוי אהוא. משך ההתארגנות בנקודת היציאה הוא שלושה ימים. אפשר להניח, כי יהודים התקבצו אל אהוא ממקומות שונים בבבל, כך שאהוא היתה כבר תחנה שניה במסלולם. ההתקבצות למחנה מסע אחד, מטרתה היתה, ככל הנראה, ריכוז קהל גדול, שיוכל להתמודד טוב יותר ביחד מול סכנות הדרך. עזרא בוחר שלא לבקש מהמלך הפרסי סיוע בהגנה על בטחון העולים, מאחר והוא כבר הבטיח למלך כי אלוהים יגן עליהם. גם כך היה המלך נדיב, כפי שלמדנו מהפרק הקודם. על המסע עצמו לא מסופר דבר, פרט לעובדה, שהוא עבר בשלום, וציבור העולים לא הותקף על ידי אויבים בדרך. בנקודת הסיום של המסע, בירושלים, נשאר הציבור הגדול הזה, כעשרת אלפים עולים, שלושה ימים בירושלים, כנראה למטרות מנוחה והתארגנות.

כמה זמן נמשך המסע? בפרק ז` נאמר:

כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל, וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם, כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו.

המונח `יְסֻד הַמַּעֲלָה` משמעותו התחלת ההכנות לעלייה. בפרק ח` נאמר כי המסע בפועל החל בשנים עשר בחודש הראשון. אם כן, מתחילת המסע ועד להגעה לירושלים חלפו כשלושה וחצי חודשים. האם משך הזמן הזה הוא ריאלי? הנה מה שכתוב בויקיפדיה על המסע של הגולים אל בבל, לאחר חורבן ירושלים:

מסלול הגולים עקב אחר תוואי הסהר הפורה, כדי להימנע ממסע מדברי מסוכן. הגולים יצאו צפונה מיהודה דרך סוריה ולבנון לאזור ריבלה (דרומית לאל-קוסאר בסוריה של היום), באפיק נהר האורונטס צפונה ומשם מזרחה לאזור הפרת. משם, בתוואי הפרת, דרום מזרחה לבבל עד להגעה למקום יעדם – בין אם לעיר בבל, או ערי הפריפריה. סה"כ מרחק מצטבר של כ-1,500 ק"מ, שהושלם במהלך חודשים אחדים.

בהנחה ששבי ציון בחרו גם הם במסלול הזה, הבטוח יחסית, ועשו אותו בכמאה ימים, הרי שעברו מכסה צנועה של כ-15 ק"מ ביום. המסע כלל גם נשים, זקנים וטף, שיתכן שלא יכלו להתמודד עם מרחקים גדולים יותר. קיימות גם האפשרויות שלא כל העולים יצאו באותו היום, וכי שלושה וחצי החודשים היו טווח הזמן בין יציאת הקבוצה הראשונה לדרך לבין הגעת הקבוצה האחרונה לירושלים.

האם הלכו ברגל, או ברכיבה על גמלים, סוסים או חמורים? קשה לדעת. יתכן כי היו להם בהמות מסע , ששימשו בעיקר כבהמות משא לחפצים אותם הביאו עמם.


הערה קטנה לגבי חפצי הפולחן היקרים ותרומות הכסף שנשאו עמם העולים בדרכם לירושלים. עזרא מקפיד על רישום מדויק של כל הכבודה הזאת, והסיבה ברורה – היעדר עדויות רשומות אודות האוצרות האלה, שנותניהן נשארו הרחק בבבל, מזמין מעילה. וכך עושה עזרא:

וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה, וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה, וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים. וָאֶשְׁקֲלָה עַל יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּכְלֵי כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר, וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב. וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם: אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיהוָה, וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ, וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם. שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ, עַד תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְהוָה.

זה המקום להזכיר את השיר היפה אודות המסע לירושלים של יהודי אתיופיה:

המסע לארץ ישראל
מילים: חיים אידיסיס
לחן: שלמה גרוניך

הירח משגיח מעל,
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים,
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

אור ירח, החזק מעמד,
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים,
ואימי מרגיעה את אחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל.

ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.

בירח דמותה של אימי,
מביטה בי. - אמא, אל תיעלמי
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה,
לשכנע אותם שאני יהודי.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים.