העליה השניה - עזרא ח'| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, בתמונה - צפורה זייד על הסוס. נחלת הכלל (ויקיפדיה) ת.פרסום: 21/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרקים הראשונים של הספר קראנו על העליה הראשונה אחרי הצהרת כורש, עליית זרובבל. בפרק זה אנו קוראים על העליה השניה, עליית עזרא הסופר. מבחינתי, עצם צירוף המילים "העליה השניה" גורם להתרגשות.

כמו העליה הראשונה, גם זו מצומצמת מאוד. שוב העם היהודי בחר, ברובו, בסיר הבשר של הגולה. ושוב התנ"ך מציין את שמות העולים, או ליתר דיוק שמות החמולות. זה עצוב. אם ניתן לציין שמית את כל החמולות, הדבר מעיד על מיעוט העולים. אך עצם אזכור שמם הוא בחירה ראויה של עורכי התנ"ך. אותם חלוצים שהלכו נגד הזרם ועלו לציון, ראויים ששמם ייחקק לעד בזיכרון ההיסטורי שלנו. ההמון נשכח. מי יודע את שמותיהם של אלה שלא עלו? החלוצים נזכרו.

ומי לא צוינו בשמן? הנשים כמובן. לא זו בלבד שהן לא הוזכרו בשמן, הן כלל לא נספרו. כל חמולה הוזכרה בשמה ונאמר מהו מספר הַזְּכָרִים.

ובין מעט העולים, לא נמצאו לוויים, מה שעיכב את העליה כדי לגייס מספר לוויים לשיירה.

כפי שראינו בפרק הקודם, עזרא עלה לארץ עם מינוי ממלכתי לעמוד בראש האוטונומיה הדתית והמשפטית של היהודים בא"י. עזרא מעריך, שאילו רק ביקש, היה מקבל ליווי והגנה, אך הוא נמנע מכך, כי הוא התבייש. כך הוא מסביר זאת בפירוש. "בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ". במקום הגנה, הם מסתפקים בצום ותפילה. אם לא יועיל, לפחות לא יזיק. מזל שההגנה הזאת לא עמדה למבחן.

העליה השניה בדורנו, הקימה את ארגון "השומר", שאותו הגדיר בן גוריון כסבא של צה"ל. על ההגנה העצמית של העליה השניה בתקופת שיבת ציון, נקרא בספר נחמיה. כאן, בשלב זה, הם סמכו על הנס. כאשר הדבר אינו עומד למבחן, יכולים הסומכים על הנס לאמץ נראטיב לפיו "וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת, וַיֵּעָתֵר לָנוּ... וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ, וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ".