כן אבל, - עזרא י' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 25/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בסופו של כתב ההסמכה שניתן לעזרא הסופר מידי ארתחשסתא, מלך פרס, מקבל עזרא סמכויות שיפוט – הן בדיני המלכות והן בדיני התורה.

וְאַתָּה עֶזְרָא, כְּחָכְמַת אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, מַנֵּה שׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ דָנִים אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר, אֶת כָּל יוֹדְעֵי דָת אֱלֹהֶיךָ, וַאֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹדֵעַ - תּוֹדִיעוֹ. וְכָל אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה דָת אֱלֹהֶיךָ וְדָת הַמֶּלֶךְ, בְּמֶרֶץ הַדִּין יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בּוֹ, אִם לְמָוֶת אִם לְגָלוּת, אִם לְעֹנֶשׁ כְּסָפִים וְלֶאֱסוּרִים.

כעת מממש עזרא את סמכות השיפוט שלו, וגוזר על כל `בני הגולה`, שנשאו נשים נוכריות, `להוציא`, כלומר לגרש, אותן.

וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם מְעַלְתֶּם, וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה, תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ, וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת!

בני העם, היושבים מולו בירושלים מרעידים, הן מהאיום המתרגש לבוא עליהם, והן מהגשמים של החודש התשיעי (כסליו), אינם מקבלים את הגזירה בדממה. יש להם מה לומר לו, לעזרא:

וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל: כֵּן (כדבריך) כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל הָעָם רָב, וְהָעֵת גְּשָׁמִים, וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ, וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם, כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה.

בתשובת העם יש `כן`, ואפילו בקול גדול, ובהמשכה מופיע ה`אבל`, תשובה יהודית טיפוסית:

`אֲבָל הָעָם רָב` – כל אחד מאיתנו הוא מקרה מיוחד, וזה הולך לקחת הרבה זמן.

`וְהָעֵת גְּשָׁמִים` - בחורף הכל הולך יותר לאט, מדשדשים בבוץ...

`וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ` – אנחנו לא יכולים לבצע הכל עכשיו, כי גשם, ואנחנו עייפים, ו...

`וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה` – יש Deadline ?

נראה, כי החבר`ה מתכוונים לתקוע מקלות בגלגלים של המהלך, ויש להם שפע של תירוצים. כדי לסבך את העניין עוד יותר, הם מתחילים להציע הצעות יעול משלהם:

יַעֲמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל, וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ, הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים, וְעִמָּהֶם זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ, עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ, עַד לַדָּבָר הַזֶּה.

בקיצור – הכי טוב שתקימו ועדות עירוניות, ואנשינו שנשאו נשים נוכריות יבואו אל הוועדות האלה לטפל בבעיה, בבחינת Don`t call me, I`ll call you.

מסתבר שהקמת ועדה היא רעיון נוח לכל. יש בו התחמקות מאחריות, ותקווה שהזמן ימסמס את העניין, וכך היה.

לפלונטר שנוצר הצטרף קשר נוסף. התברר כי גם בין הכוהנים יש שנשאו נשים נוכריות. זה היה עלול לתקוע את כל המהלך. אם לא יגרשו הכוהנים את הנשים האלה, יהיה קשה לתבוע פעולה דומה משאר ישראל. הכוהנים, שהיו עלולים להיות מואשמים במתן דוגמה שלילית לעם כולו, מיהרו להתחייב בתקיעת כף (`וַיִּתְּנוּ יָדָם`) שגם הם יגרשו את נשותיהם, והוסיפו הקרבת קרבן אשם, שיגדיר את חטאם כמעשה שוגג. ואם הכוהנים אמורים היו לדעת, שהם עוברים על חוקי התורה, מצביע קרבן האשם על כך שחטאם הוגדר בתחום האפור של החוק, שכן אפשר היה לפרש את חוק התורה, בסיוע יועצים משפטיים ממולחים, כמתייחס אך ורק לתושבי הארץ הקדומים מתקופת ההתנחלות.

עזרא הסמכותי לא מוותר, והוא מתעד את כל הכוהנים, הלוויים והישראלים החוטאים ברשימה מפורטת, ואף מציין בה את אלה, שהספיקו כבר להוליד בנים מהנשים הנוכריות.

ואז סוגר עזרא את הספר, כאילו אומר: הבטחתי מה שהבטחתי, והדבר יקוים, אך כנראה לא בקדנציה שלי...

שתי הערות נוספות לכתוב בפרק:

בכמה פסוקים בפרק מכונים שבי ציון `בְּנֵי הַגּוֹלָה`. כינוי זה מעיד על כך, ששבי ציון לא התחברו עם היהודים שנותרו בארץ לאחר הכיבוש הבבלי. לא היתה אז, ככל הנראה, ישות ישראלית או יהודית כלשהי, אליה ניתן היה להתחבר ולהיטמע בתוכה. יתכן אפילו ששבי ציון התנכרו ליהודים ה`אחרים`. התופעה מזכירה עדות שונות שעלו למדינת ישראל, והן מסתגרות בתוך עצמן, לעיתים לדור אחד או שניים. הכינוי הזה, `בני הגולה`, מעלה כמה שאלות מעניינות, שספר עזרא אינו עונה עליהן.

האופציה של גיור לא מוזכרת כלל בספר עזרא. גישת הספר עוינת לחלוטין לאפשרות זו, אולי משום שהזהות היהודית היתה עדיין חלשה, והמוטיבציה של בני הזוג הנוכריים ובנות הזוג הנוכריות להיטמע בתרבות היהודית לא היתה עדיין טבעית. האם כמה דורות לאחר מכן כבר היה ברור, שאפשרות זו חייבת להיות חלק מהחיים? האם בבבל לא נספחו נוכריים אל העם היהודי?