מחנה חרד וטהור - עזרא ט-י| עפר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123rf ת.פרסום: 25/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 



ספר עזרא מסתיים בשני פרקים העוסקים בנושא ההתבוללות.
עזרא מגיע לירושלים ומגלה להפתעתו שחלק משבי ציון לקחו להם לנשים מבנות המקום שאינן יהודיות.
המינוח שבו משתמשים המדווחים לעזרא על המצב הוא "התערבו זרע הקודש".
הינה עוד זרע של גזענות בתוך התנ"ך שלנו.
אגב – התועבה (כך מכונה הנושא) בוצע על-ידי כולם. גם השרים והנשיאים ידם במעל.

עזרא נכנס למצב של אבל:
ג) וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם

ומצטרפים אליו נוספים המקבלים את שם התואר "חרד".
הנה כאן עוד זרע של תופעה המגיעה עד ימינו – חרדים.
ד) וְאֵלַי יֵאָסְפוּ, כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל--עַל, מַעַל הַגּוֹלָה; וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם, עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב

עזרא פוצח בקינה גדולה על העוונות הקשים של הדור, המצטרפים לעוונות וחטאים מכל הסטוריית הקשר בין אלוהים לעם היהודי:
ו) וָאֹמְרָה, אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי--לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי, אֵלֶיךָ: כִּי עֲוֺנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם
ז) מִימֵי אֲבֹתֵינוּ, אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה--עַד, הַיּוֹם הַזֶּה; וּבַעֲוֺנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת, בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים--כְּהַיּוֹם הַזֶּה

ובייחוד מעלה עזרא את עניין הבדלנות הנדרשת מהיהודים. קללת בלעם "עם לבדד ישכון".
אותה בדלנות שבאה למנוע עבודת אלילים.
אותה בדלנות המעידה על חולשת עמידתו של העם מול תרבות עבודת האלילים:
יא) אֲשֶׁר צִוִּיתָ, בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר--הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת: בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל-פֶּה--בְּטֻמְאָתָם. יב וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל-תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל-תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא-תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם, עַד-עוֹלָם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וַאֲכַלְתֶּם אֶת-טוּב הָאָרֶץ, וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם

ואז הפחד הנורא – מה יעשה אלוהים לעמו החוטא:
יג) וְאַחֲרֵי, כָּל-הַבָּא עָלֵינוּ, בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה: כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ, חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֺנֵנוּ, וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה, כָּזֹאת
יד) הֲנָשׁוּב, לְהָפֵר מִצְוֺתֶיךָ, וּלְהִתְחַתֵּן, בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הֲלוֹא תֶאֱנַף-בָּנוּ עַד-כַּלֵּה, לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה. {פ}
העמים האחרים – עמי תועבות.
ומה יעשה אלהים – יתאנף בנו והפעם לא ישאיר פליטה ושארית.

כך מסתים פרק ט`.

ולאחר כל דברי האימה האלה העם בירושלים פוצח בבכי גדול. אז מגיע "שכניה בן יחיאל" ומציע פתרון:
ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן-יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם (עֵילָם), וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא--אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ, וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ; וְעַתָּה יֵשׁ-מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל, עַל-זֹאת. ג וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם, בַּעֲצַת אֲדֹנָי, וְהַחֲרֵדִים, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ; וְכַתּוֹרָה, יֵעָשֶׂה

פתרון פשוט – אנחנו חטאנו שלקחנו נשים נכריות, אז נכרות אותן החוצה מאיתנו.
לא רק אותן אלא גם את הילדים שיצאו מהן.
ככה פשוט, תוך שימוש נאה בעברית: "נכריות" ו "נכרות".
פחד אלוהים מביא מעשה בלתי אנושי.

ועזרא? עזרא מקבל את הרעיון ומצווה שכל העם מכל קצות הארץ יגיעו לירושלים כדי שיבשר להם את הפתרון הוצע:
ז) וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה--לְהִקָּבֵץ, יְרוּשָׁלִָם
ח) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים--יָחֳרַם, כָּל-רְכוּשׁוֹ; וְהוּא יִבָּדֵל, מִקְּהַל הַגּוֹלָה.

והם באים.
ועזרא מודיע להם שרצון האלוהים הוא שהם יבדלו מעמי הארץ ומנשותיהם.
ועם ישראל, הוא כידוע רגיל בכאלה ואומר מיד "נעשה".
ואז הם מעלים כל מיני קשיים בביצוע ומסכמים על הקמת ועדות בדיקה.
והועדות עובדות ובסופן מגיש לנו עזרא רשימות.
אנחנו רגילים ברשימות מעזרא.
הפעם רשימות של כל האנשים שלקחו נשים נכריות ועליהם להפטר מהן.
מתי יפטרו מהן? האם זה באמת קרה?
זה לא כתוב.

כך מסתיים ספר עזרא.
זו תרומתו של עזרא לעם ישראל.
בדלנות, חרדיות, פחד, ופתרונות לא-אנושיים לבעיות של אנשים חיים.

איזה הבדל לעומת דרכה של מגילת רות. הרי לפי עזרא מעולם לא היה נולד דויד המלך משום שהוא לא נתן דרך לגיור.
עצוב שכך מחנכים עם לדבוק בגזע ולא בדרך.