על רציפות בית דוד - דבה"י א' ג'  |מני גל  

מאת: מני גל. התמונה: פנל זכוכית מצויירת, מטרופוליטן ניו יורק מאה 14 גרמניה ת.פרסום: 16/04/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק ג` מוקדש לרשימת היוחסין של בית דוד, והוא מתחיל בדוד עצמו, ומסתיים בצאצאי המלכים האחרונים של בית דוד, שכמה מהם המשיכו לקחת חלק בהנהגה היהודית בבבל ובתנועת שבי ציון.

התנ"ך, כפי שהוא מוכר לנו כיום, מכיל בעיקר ספרים, המתארים את מלכות ישראל כמלכות חוטאת ולא לגיטימית, ואילו מלכות בית דוד מתוארת בספרים אלה כרציפה ולגיטימית. חלק מהלגיטימיות של בית מלוכה זה נובע מאותה רציפות, לכאורה, ולגיטימיות זו נמשכת אל תוך העתיד, מתוך אמונה שגם המשיח יהיה נצר לבית דוד.

פרק ג` בדברי הימים אינו חושף בפנינו את האג`נדה שהוא משרת. הוא נכתב ככרוניקה היסטורית מוקפדת ומפורטת. מקורות מקראיים אחרים, הם המצהירים על ההבטחה האלוהית לדוד ולביתו, כמו הקטע משמואל ב` ז`:

כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי, וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם. אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, אֲשֶׁר בְּהַעֲו‍ֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל, אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ. וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ. כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.

הבטחה זו הפכה לאבן יסוד באמונה במשיח לעתיד לבוא. הנה כך אומר הרמב"ם:

אין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כָּפַר בשם יתברך ובדברי נביאיו.

רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר` אליקים, שהוא דור 31 מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל. אדם נוסף שמיוחס לו מוצא זה הוא המהר"ל מפראג, וכן ישנן מספר משפחות ממוצא ספרדי, כגון משפחת אברבנאל ומשפחת דיין מחלב, המתגאות בייחוס זה. חלק ממשפחות אלה מחזיקות בספרי יוחסין, המפרטים את שמות כל החוליות בשלשלת הדורות, כשברוב המקרים יש לפקפק באמינות התיעוד הזה. ולא נשכח את הקשר שמייחסים הנוצרים לישוע, שגם הוא צאצא לבית דוד, על פי טענתם.

מסתבר שאפילו לגבי רציפות שושלת מלכי יהודה ישנם חילוקי דעות בין חוקרים. אחד מהם, ד"ר יגאל בן נון, פורש את הסבריו לדעה, כי רציפות שושלת מלכי יהודה היא תרמית, שנועדה להעצים את הלגיטימיות שלהם. הנה כמה מטענותיו של בן נון:

א. בכל רחבי המזרח לא מוכרת שושלת מלכים שנמשכה כ-500 שנה.

ב. שושלות נקטעות, בין השאר, על ידי רציחות מלכים או על ידי נפילת מלכים בקרב. במקרה של רצח עולה בדרך כלל הרוצח לשלטון, כמו בסיפור יהוא בממלכת ישראל. במקרה של תבוסה ונפילה בקרב, מעלה הממלכה המנצחת מלך מטעמה, וזה לא הגיוני שהיא תעלה מלך מהשושלת הנוכחית, זו שהפסידה במלחמה.

ג. דוגמה קלאסית לחילופי שלטון שקטעו שושלת מלכים היא מלכותם של מנשה ואמון. שמו של מנשה מעיד על מוצא `צפוני`, מממלכת ישראל. מנשה עלה לשלטון בגיל 12 עם כשלון המרד של אביו, לכאורה, חזקיהו, נגד הממלכה האשורית, זו שכבר החריבה את ממלכת ישראל. בן-נון טוען כי מנשה הומלך על יהודה על ידי האשורים, וכי לא היה בנו של חזקיהו. מדיניותו, שהיתה מנוגדת למרדנות חזקיהו, הביאה לתקופת שגשוג ולמלכות אישית שנמשכה עשרות רבות בשנים.

הדוגמאות הנוספות שמביא בן-נון מחזקות את ההשערה, כי שושלת בית דוד היא פיקציה. סיפורי מלכות יהודה כוללים רציחות מלכים, נפילת מלכים בקרב ועליית `מלכים ילדים` לשלטון, כל מה שמעיד על כך, שהשושלת נקטעה מספר פעמים, מה שאומר כי צדקיהו או יהויכין לבטח אינם צאצאי דוד המלך.

ביודענו כי בן אינו יורש את כל התכונות התורשתיות מאביו בלבד, וכי לאם יש השפעה שווה על מכלול תכונותיו של הבן, אפשר להתייחס בסלחנות לרצינות הייחוס הזה. גם אם אנו מחזיקים ברשימה אמינה לחלוטין של בנים ובני בנים לדוד המלך, תרומת האמהות לכל אורך ציר הדורות עושה את הייחוס הזה לחסר משמעות. גם ההבטחה האלוהית לעמוד לימין שושלת בית דוד לא קוימה ברציפות, והאל נטש את עמו ואת מלכיו לא פעם ולא פעמיים, מסיבותיו שלו.

ובסופו של דבר – כולנו בניו של אדם