אז איפה, איפה הם?  דבה"י א,פרק ה' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 25/04/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

פרק ה` מצייר תמונה היסטורית של שניים וחצי השבטים שהתנחלו ממזרח לירדן, הלא הם ראובן, גד וחצי המנשה; ועוד מספר הפרק על שבט לוי.

הפסוק המופיע בראש הדף מספר על גורלם של שבטי המזרח עם הכיבוש האשורי. הם לא היו היחידים שהוגלו צפונה, אך זו הזדמנות לחקור מעט את נושא גלות עשרת השבטים. כמה שאלות מעניינות אותנו בהקשר זה: כמה הוגלו מתוך האוכלוסיה של ממלכת ישראל וכמה נותרו בארץ? לאן הוגלו? מדוע הוגלו? מה ארע להם לאחר ההגליה? האם לאחר גלות אנשי יהודה, בנימין ולוי לבבל נוצרו קשרים בין גולי ישראל לגולי יהודה? האם בין שבי ציון היו גם בני עשרת השבטים? איפה הם כעת?

תחילה נצטט קטע ממאמרה של ד"ר רבקה שפק ליסק `היווצרות התפוצה היהודית במסופוטמיה`:

`הגולים הישראלים הובאו לאשור וככתוב במלכים ב` י"ז, 1 - 6 מלך אשור "הושיבם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי". (דיווח זהה במל"ב י"ח 11). בדה"א ה`, 26 דווח על ההגלייה מהגלעד: "ויער אלוהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה".

על-פי הכתובות האשוריות ההגליה בוצעה על-פי האינטרסים והצרכים של האימפריה האשורית. בעמק החבור ביצעו האשורים פרויקט גדול של קולוניזציה שנועד להפוך את האזור לספק המזון של אשור. הגולים הושבו ביישובים מעורבים בהם היו גם גולים מארצות אחרות. הריכוזים העיקריים היו: חלח וסביבתה בצפון ארץ אשור, באזור ארביל וכירכוך (כורדיסטן העיראקית כיום). אזור נהר חבור שהיה אחד היובלים של נהר הפרת בחלקו האמצעי ושם היו הערים גוזן (צפון מזרח סוריה כיום) ונציבין (דרום מזרח טורקיה כיום). כמו-כן, גולים הובאו לערי מדי ועילם ששכנו ממזרח לנהר החידקל.

חלק מהגולים היו אנשי צבא. סרגון ה-2 לקח משומרון 50 רכב או 200 וצרף אותם לחיל המשמר המלכותי. אנשי הצבא שימשו כחילות מצב במסגרת הצבא האשורי. שאר הגולים היו בעלי מלאכה במקצועות שונים, עובדי אדמה ורועים. הגולים הוגלו עם בני משפחותיהם. חלק מהגולים הושבו בערים אשור, כלח/נמרוד ונינוה וחלקם ביישובים חקלאיים. הישראלים שעסקו בחקלאות היו אריסים או חוכרים על אדמות המלך. בעלי המלאכה הועסקו בפרויקטים של ממלכת אשור במסגרת המינהל האימפריאלי. אבל, היו גם גולים שהגיעו לעמדות בכירות במינהל האשורי. הגולים קיבלו אוטונומיה פנימית ורשות לעבוד לאלוהי אבותיהם.

חלק מהם התבוללו אבל חלק שמר על אופיו הלאומי והשתלב בקרב גולי יהודה. בין שבי ציון לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס היו גם עולים מקרב עשרת השבטים ( עזרא ב`, 2: נחמיה ז`,2). על-פי מחקרו של אביגדור שחן חלק מגולי עשרת השבטים ברחו מזרחה לכיוון אפגניסטן וחלקם אף הגיעו להודו ולסין.

בעקבות הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס החלה שיבה של יהודים לארץ בהנהגת זרובבל, עזרא ונחמיה. על-פי המקורות המקראיים היה מספר העולים למעלה מ-40,000, אבל, רוב הגולים נשארו בבבל. בין השבים היו גם ישראלים.

תיאור זה חל, כאמור, לא רק על ראובן, גד וחצי המנשה, כי אם על גלות עשרת השבטים כולה.

בחלק מהמקומות אליהם גלו עשרת השבטים, על פי התנ"ך, נמצאו בחפירות תעודות עתיקות ובהן מופיעים שמות בעלי זהות ישראלית די מובהקת. ממאמרה של ד"ר ליסק קיבלנו כמה תשובות לשאלות שהעלינו, ואליהן נוסיף עוד כמה הנחות, שאין לנו לגביהן הוכחה חותכת:

א. בנוסף לחלק מגולי ממלכת ישראל ששבו ארצה עם הכרזת כורש ביחד עם אחיהם, צאצאי בני ממלכת יהודה, נשארו על אדמת ארץ ישראל תושבים שמוצאם ישראלי. יתכן שאלה נטמעו בגולים הזרים שהובאו על ידי האשורים אל שטחי ממלכת ישראל, ולמרות ששמרו על זיקה לאמונה היהודית, לא הוכרו על ידי שבי ציון ככאלה.

ב. על אדמת ממלכת יהודה חיו גם תושבי ממלכת ישראל שנדדו אליה דרומה עם הכיבוש האשורי. נדידה זו מסבירה את הגידול החד באוכלוסיית ממלכת יהודה בשלהי ימיה. מהם הוגלו על ידי הבבלים, ואחרים נשארו גם הם על אדמת יהודה.

ג. הזהות היהודית על אדמת יהודה נתגבשה מחדש על ידי שבי ציון, ואלה בידלו עצמם מכל מיני קבוצות בעלות זהות יהודית למחצה. כלומר – יהדות בית שני לא כללה את כל צאצאי יהודי בית ראשון, אלא פתחה דף חדש.

ד. קרוב לודאי שחלק ניכר מגולי ממלכת ישראל, שחיו במרחבי הממלכה האשורית, נטמעו בעממים אחרים, ועם הזמן נמחקה זהותם היהודית כליל. עם זאת, יתכן שבמקומות שונים שימרו אלה כמה מנהגים יהודיים, או השפיעו על עמי הסביבה בכיוון זה.

ה. שאלת גורלם של עשרת השבטים, או השאלה מיהם כיום צאצאיהם, היא בגדר פנטסיה דמיונית, שכנראה לא נוכל לזהות בה עקבות אמת.