נותן בראש - דבה"י א' ט"ז | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה - © Can Stock Photo / Piccia ת.פרסום: 04/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

האקסטזה שבהבאת ארון האלוהים לאוהל שהקים עבורו דויד מגיעה לשיא:
א וַיָּבִיאוּ, אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִיד; וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים

ההתלהבות כה גדולה, שגם סופר דברי הימים מתבלבל לרגע וכותב שאת העולות והשלמים הקריבו לפני אלוהים, כאשר בפועל היה שם רק הארון.

אבל למה להתעסק בקטנות.
דויד המלך מוביל הילולה שרק הילולות רשב"י בל"ג בעומר קרובות אליה.
ז) בַּיּוֹם הַהוּא, אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ, לְהֹדוֹת, לַיהוָה--בְּיַד-אָסָף, וְאֶחָיו. {ש}

כן. דויד "נותן בראש".
איך עברה ההתלהבות של דויד אלפי שנים והגיע לסלאנג של שנות האלפיים.
נותן בראש. 
מנצח, מוביל, מתלהב, משכנע.

ואז, דויד פוצח במזמור סטייל תהילים.

הודו לאלוהים. הללו אותו. זיכרו את הברית שכרת עם אבות האומה.
וכמובן – ההבטחה על ארץ כנען:
יח) לֵאמֹר, לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ-כְּנָעַן-- {ס} חֶבֶל, נַחֲלַתְכֶם. {ר}
יט) בִּהְיוֹתְכֶם, מְתֵי מִסְפָּר-- {ס} כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ. {ר}

ההתלהבות כה גדולה שגם אפשר קצת לסטות מהאמת:
כ) וַיִּתְהַלְּכוּ, מִגּוֹי אֶל-גּוֹי-- {ס} וּמִמַּמְלָכָה, אֶל-עַם אַחֵר. {ר}
כא) לֹא-הִנִּיחַ לְאִישׁ, לְעָשְׁקָם-- {ס} וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם, מְלָכִים. {ר}
כב) אַל-תִּגְּעוּ, בִּמְשִׁיחָי-- {ס} וּבִנְבִיאַי, אַל-תָּרֵעוּ. {ר}{ש}

לא הניח לאיש לעשקם? 
דויד מדלג על העבדות במצרים.
כל סיפור יציאת מצרים – נשכח.
ואם נוסיף את החורבנות, הפרעות והשואות שעברו על עמינו בהסטוריה, אז קשה לקבל את "לא הניח לאיש לעשקם". 
ואולי דין ההבטחה על הארץ, כדין ההבטחה של "לא הניח לאיש לעשקם"?

וגם: "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו"?
מיהם משיחי ונביאי אלוהים.
האם אלה אבות האומה? האם זו האומה כולה? 
יש דעות לאן ולכאן.
אני קורא זאת כאומה כולה. העם הנבחר לשאת את בשורת אלוהים לעולם.
והם נוגעים במשיחיך, והם מרעים לנביאיך.
ומשיחך ונביאך ועמך – לא לומדים.
מהללים את שמך ושוכחים את תורתך.

ודויד ממשיך ונותן בראש.
לא רק בני האדם שמחים בהבאת ארון האלוהים לאוהל שהכין לו דויד.
גם הטבע כולו מחייך:
הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ. 
ל) חִילוּ מִלְּפָנָיו, כָּל-הָאָרֶץ-- {ר} אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל תִּמּוֹט. {ס} 
לא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם, וְתָגֵל הָאָרֶץ-- {ר}וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, יְהוָה מָלָךְ. {ס} 
לב) יִרְעַם הַיָּם, וּמְלוֹאוֹ-- {ר}יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה, וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. {ס}
לג) אָז יְרַנְּנוּ, עֲצֵי הַיָּעַר: {ר}מִלִּפְנֵי יְהוָה--כִּי-בָא, לִשְׁפּוֹט אֶת-הָאָרֶץ.

ומסיים דויד ונותן ראשו על חסדו של אלוהים
לד) הוֹדוּ לַיהוָה, כִּי טוֹב-- {ר}כִּי לְעוֹלָם, חַסְדּוֹ.

כך "נותנים בראש".
ו"שימות העולם אינעאל דינאק"