כל כיבושי דוד -  דבה"י א י"ח|  מני גל

מאת: מני גל התמונה © Can Stock Photo / Tribalium ת.פרסום: 09/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק י"ח מספר בקצרה שרשרת של אירועים מלחמתיים, בהם נלחם דוד בממלכות אזוריות, הגובלות בישראל, ובהן, למעשה, הוא מאחד שטח גיאוגרפי גדול לכלל מה שקרוי `הממלכה המאוחדת של ימי דוד ושלמה`. גם שני הפרקים הבאים מצרפים תיאורי אירועים מלחמתיים מאוחרים יותר, בהם ממשיך דוד להרחיב את ממלכתו.

בכלל תיאור כיבושי דוד בפרק זה נמצא את הפרטים הבאים:

דוד מכניע את הפלישתים ולוקח מהם את גת ובנותיה.
דוד מכה את מואב, ומשעבד אותה למנחה (מס?).
דוד מכניע את הדדעזר, מלך ארמי של צובה, ומרחיב את גבול ממלכתו עד חמת, על נהר האורונטס, ואולי עד נהר הפרת.
מלכות ארם דמשק נכנעת גם היא לדוד, השם בה נציבים, ומטיל עליה מס.
דוד מכה גם את אדום ושם בה נציבים, המושלים באדום ומשעבדים אותה.

פירוט זה בונה מפה של ממלכה נרחבת מאד, פרי כיבושיו של דוד.

למעלה ממאה שנה חופרים ארכיאולוגים בארץ ישראל ומחפשים, בין השאר, עדויות לקיומה של הממלכה המאוחדת מימי דוד ושלמה, כלומר מהמחצית הראשונה של המאה העשירית לפנה"ס. הידע הארכיאולוגי נאסף ומשתכלל, ואיתו היכולת להבחין בדיוק גדל והולך את תקופתם ההיסטורית של הממצאים. מעט מאד מהממצאים הרלוונטיים (ביצורים, ארמונות, ערי מנהל) תואם את תקופת דוד ושלמה.

אחת התיאוריות הממעיטה מאד בזיהוי סיפורי התנ"ך עם האמת ההיסטורית היא מתוצרת בית מדרשו של הארכיאולוג פרופ` ישראל פינקלשטיין מאונ` ת"א. לדעתו, גם אם דוד ושלמה היו דמויות היסטוריות אמיתיות, לא היתה להם ממלכה גדולה כמו זו המתוארת בתנ"ך. רוב ספרי התנ"ך המתארים תקופה זו (מלכים, דברי הימים ואחרים) נכתבו בחצר ממלכת יהודה בתקופה מאוחרת יותר, מתוך מגמה להציג את בית המלוכה של שושלת דוד כבית המלוכה הלגיטימי היחיד. כותבי הסיפורים השתמשו בסיפורים חלקיים מתקופות מאוחרות יותר, או אף מִפְּאֵר חצרם של שליטי ממלכת ישראל מבית עמרי, ובתיאורי תקופות קצרות, בהן השתלטה ממלכת יהודה על חלקים מממלכת ישראל, כמו אחרי מסעו המלחמתי של פרעה שישיק, שהרס ובזז בעיקר חבלים ישראליים, משום שהעושר היה מצוי שם, ולא ביהודה, או אחרי חורבן ממלכת ישראל מידי האשורים, שהביא לנדידה ולהשתקעות ביהודה של גל פליטים מאצולת ממלכת ישראל.

נכון, שמה שלא מצאנו עד עתה בחפירות ארכיאולוגיות אינו מוכיח ש`לא היה כלום` (כמו הגנב שמציע בבית המשפט להביא מאה עדים שלא ראו אותו גונב), אבל מאה שנים של חפירות מציירות לנו תמונה מאד שונה מהתמונה המקראית. נוסיף עוד, כי התקופה שבין ההתנחלות ועד סוף המאה העשירית נחשבת לתקופה `אפלה` מבחינה היסטורית, כי היא נעדרת מסמכים וממצאים מהמזרח התיכון, המספרים מה התרחש בפועל באזורנו באותן מאות.

הפרק גם מצייד את סיפורי המלחמות והכיבושים של דוד בכותרת כוללת:

וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת דָּוִיד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ- הצלחתו של דוד היא תוצאה של תמיכתו הבלתי פוסקת של האל בו.

וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל – `כל ישראל` הוא ביטוי המוציא מכלל אפשרות שמישהו אחר מלך באותה העת על חלקים מעמנו באזור הממלכה הצפונית.

וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ – שלטונו של דוד היה, על פי כותב הדברים, שלטון חיובי ומקובל על העם כולו, ומעניין, לא בשל הכיבושים וההישגים בתחום הביטחון, כי אם בזכות היותו של המלך שופט צודק.