שלמה וירושלם - דבה"י א', כ"ב | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 14/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

היום יום ירושלים.

היה זה דויד שהחליט להקים בירושלים את ביתו של אלוהים.
בגורן של ארוונה, במקום שבו בפרק הקודם הוא ראה את מלאך האלוהים עומד עם חרבו ומאיים להשמיד את ירושלים, שם החליט דויד לבנות בית לאלוהים.
א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד--זֶה הוּא, בֵּית יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְזֶה-מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה, לְיִשְׂרָאֵל. {פ}

דויד קיבל מסר חד-משמעי מאלוהים, שהוא לא יבנה בית לאלוהים.
המסר גם קבע שבנו של דויד יבנה את הבית.
אז דויד מחליט על מיקום הבית, מחליט מי מבניו יבנה את הבית (שלמה) ומכין עבורו את כל החומרים לבנייה.
כמו באיקאה – הכל מוכן וכל מה שנשאר לשלמה זה להרכיב עפ"י ההנחיות שדויד משאיר לו.
את האבנים מהן ייבנה הבית, מצווה דויד על הגרים הגרים בארץ ישראל, לחצוב ולסתת. 
את הברזל והנחושת הכין דויד, כניראה משלל המלחמות הרבות שניהל.
את העצים הנדרשים לבנייה הביאו אנשי צידון וצור.
ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד--לִכְנוֹס אֶת-הַגֵּרִים, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים, לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית, לִבְנוֹת, בֵּית הָאֱלֹהִים
ג) וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים, וְלַמְחַבְּרוֹת--הֵכִין דָּוִיד; וּנְחֹשֶׁת לָרֹב, אֵין מִשְׁקָל
ד) וַעֲצֵי אֲרָזִים, לְאֵין מִסְפָּר: כִּי הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים עֲצֵי אֲרָזִים, לָרֹב--לְדָוִיד. {פ}

את בית האלוהים תכנן דויד לבנות ללא מגע יד יהודית בהכנת החומרים. 
לא מפתיע נכון?
-----
דויד מסביר לבנו שלמה, שהוא (דויד) לא יכול לממש את רצונו העז לבנות את בית האלוהים משום שהוא (דויד), איש דמים.
את בית האלוהים אומר דויד, צריך לבנות איש שהוא איש של שלום.
לכן נבחר שלמה למשימה, ולכן נתן לו אלוהים את שמו: שלמה.
שלמה מלשון שלום. שלמה שאותיות שמו משולבות בשם העיר ירושלם:
ו) וַיִּקְרָא, לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ; וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {ס} 
ז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד, לִשְׁלֹמֹה: בנו (בְּנִי)--אֲנִי הָיָה עִם-לְבָבִי, לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי
ח) וַיְהִי עָלַי דְּבַר-יְהוָה, לֵאמֹר, דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ, וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ: לֹא-תִבְנֶה בַיִת, לִשְׁמִי--כִּי דָּמִים רַבִּים, שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי
ט) הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל-אוֹיְבָיו, מִסָּבִיב: כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל-יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו

ככל שאני קורא את הפרק ואת כוונת אלוהים, אני מבין עד כמה ימי ירושלים בשנים האחרונות, אינם קשורים כלל לדויד המלך, שלמה בנו והאלוהים שלהם.